זוֹ אַדְוַת הַשָּׁעוֹת. עִיר נִרְדֶּמֶת תָּצוּף

כַּתֵּבָה שֶׁל משֶׁה עֲזוּבָה בֵּין קְנֵי-סוּף.

וְיוֹרְדָה לְאִטָּהּ

דּוּמִיָּה אֶל הַחוֹף

עֲזוּבִי אֶל בֵּיתָהּ

לֶאֱסֹף.

עוֹד זָרָה הַשַּׁלְוָה לְעֵינֵי אֲסוּפִי.

עוֹד הוֹמֶה בְּאָזְנָיו הָרִשְׁרוּשׁ הַסּוּפִי.

אַךְ בַּשַּׁעַר הַזֶּה

לֹא לְפֶתַע נִכְנָס

וְהוּא נָם – מִשְׁתָּאֶה

וּמְפֻיָּס.

וּבְנוּמוֹ יִזָּכֵר

אֵם וּבְנָהּ בַּשְּׁמָמָה.

וְיָרֵחַ כְּחֵמֶת רֵיקָה בַּצָּמָא.

אַךְ זוֹחֶלֶת הָגָר

וּפוֹשֶׁטֶת הַיָּד:

שֶׁפַע-מַיִם נִגָּר

מִן הַכַּד.

וְעִם בֹּקֶר יָקוּם וּבְחֶדְרוֹ הַנּוֹשֵׁם

כָּל דָּבָר יְמַשֵּׁשׁ וִיכַנֵּהוּ בְּשֵׁם.

הַשֵּׁמוֹת כֹּה בְּרוּרִים

וְהַפֶּלֶא נִצָּב

כְּמוֹ סֵפֶר דְּבָרִים

לְפָנָיו.

וְזָרוּעַ בַּשַּׁעַר הָאוֹר הַגָּנוּז,

וְחָרוּת עָלָיו:

שַׁעַר-פִּיּוּס.