רקע
אביגדור המאירי
בְּלִבְנַת הַסַּפִּיר
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם

אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי. [תהלים]


א

אֱיָלוּתִי הַטּוֹבָה, הַנּוּגָה בַטּוֹבוֹת,

אֱיָלוּתִי הַנּוּגָה, הַטּוֹבָה בַּנּוּגוֹת,

הַמִּסְתַּכֶּלֶת בִּי וַאֲנִי בָךְ בְּרַעַד,

שָׁנִים עַל שָׁנִים, בְּסוֹד, בִּיקוֹד

וּבְאֶנְקַת-דֹּם –

שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים, שֶׁאָסוּר לָנוּ עוֹד

לְהִתְגַּלּוֹת,

לָגֶשֶׁת זֶה אֶל זֶה וְלוֹמַר: שָׁלוֹם.


אַתְּ לִי כֹהֶנֶת בְּמִקְדַּשׁ-הַטּוֹב,

הָרוֹאָה לְהִסְתַּמֵּא אֶת הַנְּגָעִים,

אֶת שְׁמֵךְ הַמְפֹרָשׁ אֲפִלוּ לָדַעַת

אָסוּר לַהֲמוֹן-הַמְּצֹרָעִים

הֲדוּר-הַכִּעוּר.

שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים: הָאֵיד, הַמִּדְרוֹן,

לֹעַ-הַתְּהוֹם

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר.


אֵין שִׁעוּר לְדֶשֶׁן-עֹנֶג תַּלְיָנֵי-סְדוֹם,

אֵין שִׁעוּר לְטַעַם דָּמוֹ שֶׁל כֹּהֵן-וְנָבִיא,

הַנִּשְׁפָּךְ לַבַּעַל בַּחֲצַר-הַקֹּדֶשׁ:

יֵין-רִקְחָם הוּא זֶה עֲסִיס-לְבָבִי,

לֶקֶק-שִׁכּוֹר –

מַה טּוֹב, אֱיָלוּתִי, לְחַבֵּק אֶת הַחוֹף,

לַחֲדֹל סוֹף-סוֹף,

לַחְבֹּא בְּעָרְמָה, בְקִנְדּוּס, לְדוֹר-דּוֹר.

עוֹד יוֹם, עוֹד יוֹמַיִם וְאָנוּ נֵעָלֵם,

וְהַפְשָׁרַת-שְׁלָגִים תִּהְיֶה פֹה פִּתְאֹם;

כָּל יֵצֶר-הַפְּרִיחָה יִפְרֹץ מִבַּעַד

מִקְשַׁח-הַקֶּרַח וְיָרִיעַ בָּרוֹם,

וְהַסּוֹד הַטָּמִיר:

שְׁמֵנוּ הַמְיֹרָא, כְּלַחַשׁ-סְגֻלָּה,

רֹן-גְּאֻלָּה

יִתְנוֹסֵס בְּחַיִךְ בְּרֹאשׁ כָּל אָמִיר.


אַךְ אָנוּ בָאֶפֶס הַטּוֹב נִסְתַּתֵּר,

שָׁם לֹא יַשִּׂיגֵנוּ לָעַד כָּל-מְאוּם.

וְאוּלָם דְּבָרֵנוּ יַכֵּם שֶׁלֹּא-מִדַּעַת,

יַכֶּם, יִרְדְּפֵם, לֹא יַנִּיחֵם לָנוּם –

עַד מַחֲזֶה-שַׁדַּי

יַעֲלֶה מִתְּהוֹמוֹת אָדָם הַמֻדְלָח,

בְּאוֹר-יְקָרוֹת זַךְ

וְיָרִיק פֹּה בְרָכָה עַד בְּלִי דָי.


אֱיָלוּתִי הַיָּפָה, לְמוּדַת-הֲפוּגוֹת,

רִבֹּאוֹת אֲבִיבִים אַט-אַט נִדְחָסִים

לִסְתָו הַסְתָוִים, הַבָּא צַעַד-צַעַד

וְיַעֲטֹף אוֹתָנוּ בְּזִיו נֵס-הַנִּסִּים.

הָרֵנוּ הַר-הַמֹּר

הַסִּינַי, כְּבָר מוֹרִיק בְּלִבְנַת-הַסַּפִּיר;

חַכִּי אֱיָלוּתִי, הַשְׁקִיטִי אֶת הַשִּׁיר –

לְמַגַּע הָאוֹרוֹת עוֹד לֹא הִגִּיעַ הַתּוֹר.


ב

מִלִּבְנַת-הַסַּפִּיר נִיצֹצֶת הִבְלִיחָה.

בְּרִיעָה, הָאִשָּׁה.

מַבִּיטָה, לוֹחֶשֶׁת: אֲנִי חִכִּיתִיךָ;

שׁוּב אֵחַרְתָּ אֶת הַפְּגִישָׁה.


בְּרִיעָה הַקְּטַנָּה. אֲנִי אָז בֶּן-עֶשֶׂר

וְהִיא בַת-שְׁמוֹנֶה.

טַעַם חֵטְא קַדְמוֹן, מֶתֶק שֶׁבְּבֹסֶר. –

מַבָּטָהּ נוֹזֵף, בּוֹכֶה, מוֹנֶה.


בְּרִיעָה קְטַנָּה, אַל נָא תַבִּיטִי;

אַתְּ מִי שֶׁהָיְתָה.

בְּכָל בַּת-חַוָּה שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ הָיִיתִי,

גַּם בְּאִמִּי הַמֵּתָה.


בִּנְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה יָנִיב לָנוּ אֱלֹהַּ

פְּלִיאָה עוֹלָמִית,

בְּרִבֹּא חַוָּה נְהִי אֶחָד יִנֹּהַּ,

וְלִי תָּמִיד רַק אַתְּ, תָּמִיד.


בְּרִיעָתִי הַנִּצְחִית, נַפְשִׁי מְאֹד יוֹדַעַת

לָמָּה זֶה בָּאת:

הֵרָגְעִי, בְּמַעֲלִית-הַמָּוֶת הַנוֹגַהַת

אֵין עוֹלֶה אִתִּי, רַק אַתְּ.


ג

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה יָּבֹא הַפַּעַם,

וְאוּלָם

הָיִיתִי רוֹצֶה לִטְעֹם עוֹד מִטַּעַם

בַּת-צְחוֹק הָעוֹלָם,

וּבְתוֹכָהּ, הוֹי, חִיּוּכֵנוּ-אָנוּ.


וּבְתוֹךְ חִיּוּכֵנוּ סֵבֶר-פָּנִים רֶגַע

לְנִירַי:

קְצָת גֶּשֶׁם-נְדָבָה, קְצָת פָּחוֹת פֶּגַע,

קְצָת-קְצָת אַשְׁרַאי

עַל חֶשְׁבּוֹן הַמִּסְפֶּדֶת הַמֵילֶלֶת.


אָמְנָם עָדִיף לִי, מִצּוֹק-סֶלַע

עֲמוּס-חֵטְא,

אֱלֵי תְּהוֹמוֹ שֶׁל כַּף-הַקֶּלַע

בְּאַבִּיר לְהִתְמוֹטֵט,

מִלַּעֲלוֹת רְכוּב סוּס-פֶּגֶר הַשָּׁמַיְמָה.


אַךְ אַתֶּם הֵן וַדַּאי בּוֹא תָבוֹאוּ

עַל קִבְרִי,

לִפְרֹעַ בְּקִלּוּסֵי תֹהוּ-וָבֹהוּ

אֶת שְׁתִיקַת-הַמְּרִי:

יְחַכֶּה עַד שֶׁיִּשְׁכַּב וְלֹא יֵדַע: אֲהַבְנוּהוּ.


אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, מַה יִּהְיֶה הַפַּעַם,

וְאוּלָם

מִזְּמַן עָבְרוּ לְבוּז נְעוּרֵי-הַזַּעַם

לָכֶם וְלָעוֹלָם,

לְפָחוֹת חַיְּכוּ, וְאַל תִּרְגְּזוּ בַּדֶּרֶךְ.


ד

הֲבֶאֱמֶת זֶה כָּךְ,

שֶׁבִּימוֹת הַסְּתָו, בִּמְקוֹם לִכְמשׁ,

מִשְׁתּוֹבְבִים הַצְּבָעִים בַּסָּךְ

וּמִשְׁתּוֹלֵל הַיֹּפִי

בַּהֲדַר לֹא-אֱנוֹשׁ?


בֹּקֶר אֶחָד הִשְׁכַּמְתִּי לָקוּם,

וְהִנֵּה, מִלִּבְנַת-הַסַּפִּיר

מְטַר-זֹהַר עָנֹג מַעְתִּיר

וּבְאוֹר מְנַגֵּן יַגִּיהַּ הַיְקוּם.

הַפְלֵא וָפֶלֶא,

כָּל הַיְצָרִים יָצְאוּ מִן הַכֶּלֶא

וּמַצִּיתִים לְהָטִים בְּעֵין אָדֹם-סָגֹל

בָּעֳפָאִים, בַּלְּבָבוֹת, בַּשָּׁמַיִם, בַּכֹּל.

בַּאֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם מִטָּה מֻצַּעַת

וּבָהּ מִתְלַהְלַהַת

חַוָּה, שֶׁאַךְ-זֶה נִבְרְאָה,

וְהִיא מִתְמַתַּחַת וּמְפַרְכֶּסֶת

וּמְפַרְפֶּרֶת – וּפִתְאֹם מִתְפָּרֶצֶת:

אַיֶכָּה הָאָדָם?!


וַאֲנִי עוֹמֵד מְכֻשָּׁף:

אֵיךְ-זֶה לֹא רָאִיתִי עַד עַכְשָׁו,

אֲנִי הַמְחַפֵּשׂ, אֲנִי הַהוֹזֶה,

אֶת כָּל הַיֹּפִי הַלָּזֶה?

אֵיךְ-זֶה לֹא רָאוּ עֵינַי

אֶת כָּל הַחֶסֶד הַכַּבִּיר,

הַמִּשְׁתַּפֵּךְ עָלַי מִלִּבְנַת-הַסַּפִּיר?

אֵיךְ-זֶה מָצָאתִי אֲבַק-גְנַאי

בְּשׁוּם יְצִיר

בְּשׁוּם כְּלוּם בָּעוֹלָם?


וַי, וַי, וַי,

הַחַיִּים קְצָרִים כָּל-כָּךְ

וַאֲרֻכִּים יוֹתֵר מִדַי.


המלצות קוראים
תגיות