וּשְׁלֹשָׁה מְלָכִים כָּרְתוּ בְּרִית,

וּשְׁמָם עַל סְבִיבָם נוֹרָא,

וַתְּהִי שְׁבוּעָתָם: נַכְרִית נִיר

לְיוֹחָנָן בֶּן-הַשְּׂעוֹרָה.

בַּמַּעְדֵּר בָּאוּ וּבָאֵת

וַיּוֹרִידוּהוּ דוּמָה,

וְעַל גַּבּוֹ חָרְשׁוּ: "הִנֵּה מֵת –

הֵם אָמְרוּ – וְאֵין לוֹ תְּקוֹמָה."

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת יֶרַח זוֹ,

בִּכְנָפָיו מַלְקוֹשׁ וְיוֹרֶה,

וְלִמְחִתַּת צָרָיו קָם וַיְחִי

יוֹחָנָן בֶּן-הַשְּׂעוֹרָה.

הַקַּיִץ בָּא וְלוֹהֵט כְּאֵשׁ,

וְיוֹחָנָן עוֹשֶׂה חָיִל,

בַּחֲנִית יִתְגַּבֵּר עַל כָּל צָר,

וְאַדַּרְתּוֹ – סִתְרוֹ לָיִל.

הַחֹרֶף בָּא, וַיַּשֵּׁב קֹר –

וַיִּפְּלוּ פְנֵי יוֹחָנָן,

וַתִּכְשַׁל בִּרְכּוֹ, רֹאשׁוֹ שַׁח.

כָּל כֹּחוֹ גָז כֶּעָנָן.

וַיִּדַּל מְאֹד מִיּוֹם אֶל יוֹם,

כִּי זָקַן וְיוֹמוֹ אָתָא:

וּמְשַׂנְאָיו הֶרְאוּ אָז אַךְ אָז

עֶבְרָתָם מַה קָּשָׁתָה:

אֶת שֵׁן הַמְּגֵרָה שִׁלְּחוּ בוֹ,

כִּי אָמְרוּ: יֹאבַד יִשְׁעוֹ;

בַּחֲבָלִים נֶאֱסַר וְהוּבַל כֵּן

כְּאַסִּיר בְּעַד פִּשְׁעוֹ.

וְעַל גַּבּוֹ הָשְׁכַּב, וְדָשׁוּ דוּשׁ

אֶת בְּשָׂרוֹ לְהַצְמִיתוֹ,

וְזָרְקוּ אוֹתוֹ בָּאֲוִיר,

בִּרְצוֹתָם לְהַכְרִיתוֹ.

וְנֶפשׁ צָרָיו אָבְתָה מְאֹד,

כִּי תָבוֹא נַפְשׁוֹ מַיִם,

וַיּוֹרִידוּהוּ חַי פִּי-תְהוֹם:

לַמָּוֶת אוֹ לַחַיִּים.

אַךְ הֵם מָשׁוּהוּ גַם מִשָּׁם

וְיָסְפוּ לְעַנּוֹתוֹ,

כִּי רָאוּ: הוּא בַּחַיִּים עוֹד,

וּבְמַקְלוֹת חָבְטוּ אוֹתוֹ.

וְעַל מוֹקֵד הֹעֲלָה, עַל אֵשׁ,

עַד יִיבַשׁ מֹחַ גְּרָמָיו,

וְהוּרַע לוֹ בַּעֲבֹר הַטְּחוֹן

עַל בְּשָׂרוֹ וְעַל עֲצָמָיו.

וְאַף דָּמָיו מָצוּ וְשָׁכְרוּ בְּגִיל

עַל מִשְׁתֵּה-נְגִינָתָם,

וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיפוּ שְׁתֹה,

כֵּן יִגְדַּל גִּיל שִׁירָתָם.

וְכָכָה גָבַר לִפְנֵי אֵל

יוֹחָנָן בֶּן-הַשְּׂעוֹרָה –

אִם תִּטְעַם מֶנּוּ שֶׁמֶץ דָּם,

יָנוּסוּ פַּחְדֵי מוֹרָא,

לָכֵן גַּם פִּינוּ מָלֵא שִׁיר:

וְחָיִיתָ, בֶּן-הַשְּׂעוֹרָה!

וְלֹא יָסוּף נִירְךָ לְעוֹלְמֵי-עַד

מִשְּׁדֵמָה וּמַמְּגוּרָה!

אודיסה, 1897