הָאֲדָמָה הַזֹּאת מֻכַּת עֶלְפּוֹן שָׁרָב

סְחוּטַת לֶשֶׁד, גּוֹנחַת בִּדְוַי חַרְבּוֹנֶיהָ,

עוֹד תֵּדַע עֶדְנַה אַחַר בְּלוֹתָהּ

וּכְקֶדֶם תִּשְׂגֶּה בְּטַלְלֵי נְעוּרֶיהָ.

הָאֲדָמָה הַזֹּאת מְעֻלֶפֶת הוֹד־קְדוּמִים

רוֹקֶמֶת בְּחֶבְיוֹנָהּ סוֹד־נֵצַח עַם־עֵבֶר,

מִנִּי אַבְרָם הָעִבְרִי אוֹרֶגֶת הַמַּסֶּכֶת

מַסֶּכֶת הָעִבְרִים גּוֹי גָדוֹל רַב־שֶׁבֶר.

הָאֲדָמָה הַלֵּזוּ בְּצַו אֵל־עֶלִיֹון

אֲחוּזַת עוֹלָם לְגוֹי כַּבִּיר־חָזוֹן,

מִנּי חֲלוֹם אַבִּיר יַעֲקֹב בְּבָרְחוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם

מִנּי אָז עַד עוֹלָם, עַד דּוֹר אַחֲרוֹן.

פֹּה זָרַע זַרְעֵי קֹדֶשׁ, נָבְטוּ אַף הֵנֵצוּ

תְּלָמֶיהָ רִוָּה חֶלְבּוֹ, בְּדַם דִּשֵׁן רְגָבֶיהָ.

פֹּה דָּרַךְ בָּמָּתֵי אוֹיֵב בְּיוֹם תְּרוּעָה

וְנָפַל בַּגִּבּוֹרִים עֲלֵי צוּקֵי סְלָעֶיהָ.

מִי גּוֹי בְּרִית־דָּמִּים לוֹ כָּזֶה גּוֹי סִינַי

עִם הָאֲדָמָה הַלֵּזוּ, עִם זֶה חֶבֶל נַחֲלָתוֹ?

מִי בָּהּ דָּבַק בְּחִשׁוּקֵי אַהֲבָה עַזָּה כִּשׁאוֹל

גַם בְהִנָּתֵק טַבּוּרוֹ מֵאַדְמַת מְכוֹרָה?

וּבְשׁוּב יִשְׂרָאֵל שְׁבוּת שָׁלֵם, שְׁבוּת עוֹלָם

מִשּׁוּט בְּתֵבֵל בּוֹגֵדָה עֲמוּס סֵבֶל דּוֹרוֹת

וְהָיוּ אֵשׁ הַתֹּפֶת וּמוֹקְדֵי הַבְּעֵרָה

מַצְרֵף לְחִשׁוּל מְחָרוֹ רַב־הָאוֹרוֹת.