מֵרָחוֹק קוֹל צַהַל הִגִיעַ

זֶמֶר רוֹנֵן קוֹלֵחַ בְּאוֹן

זָקֵן וָטַף רוֹקֵד וּמֵרִיעַ

וְרַבָּה הַשִּׂמְחָה וְרַב הַשָׁאוֹן.

וּמֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד בֵּין רֵעוֹתֶיהָ

סְמוּקַת לֶחִי יוֹשֶׁבֶת עַלְמָה,

עֲטוּרָה כְּמַלְכָּה לְיּוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ

כֻּלָּה תַבְהִיק בִּצְחוֹר הַשַׂלְמָה.

וּלְקוֹל הַתְּרוּעָה הִתְעוֹרְרוּ הַכֵּלִים

כְּנוֹר תֹּף וּמְצִלְתַּיִם,

וּמִתְרוֹמְמוֹת הָרַגְלַיִם קַלוֹת כִּיְעֵלִים

וְהַזֶּמֶר – עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.

מִשְׁתַּלְבוֹת הַזְּרוֹעוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה

בְּלַהַט הַנֶגֶן וְהַזֶּמֶר,

מִקְלַעַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם שְׁזוּרָה

נִשָׂא הַמָּחוֹל בְּלִי גֶמֶר.

וּכְיַם שִׁבָּלִים בְּסוּפָה נִסְעֶרֶת

יִגְעַשׁ הַמָחוֹל הַדוֹהֵר

וּקְהַל הָעֵדָה קַלַחַת חוֹמֶרֶת

בְּלַהַט הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר.

פֶּתַּע הָשְׁלַךְ הַס. וּבִדְמִי הַלֵּיל

יִנָּשֵׂא בְחָלָל נִגוּן חֲרֵישִׁי

וְרוֹשְׁפוֹת הָעֵינַיִם וְהַלֵּב מַה-יָגֵל

הוֹ! צָמְאָה, “צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי”.

עֲשֶׂה נָא לְמַעַנְךָ אָבִינוּ שֶׁבֶּשָׁמָיִם

בְּרֹב נֹעַם רַנֵּן יְרַנֵּנוּ,

כֹּה יְפַזְמוּ עֲצוּמֵי עַפְעַפָּיִם

“לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ”.

רֹן כּוֹכָבִים טֶרֶם שַׁחַר

וְנִגוּן מְבִקיַע שְׁחָקִים.

מִי יִדְמֶה לָהֶם לְצַחַר?

וּמִי – לָרוֹם וּמַעֲמַקִּים?