אִמִּי, הָעָם הַשּׁוֹכֵן בֶּעָבִים קוֹרֵא לִי –

"מְשַׁעַשְׁעִים אֲנָחְנוּ מֵאָז קוּמֵנוּ בַבֹּקֶר וְעַד־כְּלוֹת הַיּוֹם;

מְשַׁעַשְׁעִים אֲנָחְנוּ עִם־זְהַב הַשַּׁחַר, מְשַׁעַשְׁעִים אֲנָחְנוּ עָם־כֶּסֶף הַיָּרֵח".

וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי: “אֵיךְ־זֶה אוּכַל לַעֲלוֹת אֲלֵיכֶם?”

וְהֵם עָנוּ: “לֵךְ וּבֹא עַד־קְצֵה שְׂפַת הָאֲדָמָה, הָרֵם אֶת־יָדֶיךָ הַשָׁמַיְמָה, אָז תַּעֲלֶה אֶל־תּוֹךְ הֶעָבִים”.

“הִנֵּה אִמִּי מְחַכָּה לִי בַבַּיִת”, אָמַרְתִּי. “אֵיךְ־אוּכַל לְנָטְשָׁהּ וְלָבוֹא?”

אָז יְשַׂחֲקוּ לִי וְעַל־פָּנַי יַחְלְפוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה.

וְאוּלָם יָדַעְתִּי, אִמִּי, שַׁעֲשֻׁעַ נֶחְמָד מִזֶּה שִׁבְעָתָיִם.

אָנֹכִי אֶהְיֶה לָךְ לֶעָב וְאַתְּ תִּהְיִי לִי לְיָרֵח.

אָנֹכִי אֲכַסֵךְ בִּשְׁתֵּי כַפּוֹת יָדַי וְעֲלִיַּת־קִיר בֵּיתֵנוּ תִּהְיֶה לָנוּ לִתְכֵלֶת שָׁמָיִם.

הָעָם הַשּׁוֹכֵן בַּגַּלִּים קוֹרֵא לִי –

“מְרַנְּנִים אֲנָחְנוּ מִן־הַבֹּקֶר וְעַד־הָעֶרֶב, נוֹסְעִים אֲנָחְנוּ הָלוֹךְ וְנָסֹעַ, וְאֵין אֲנָחְנוּ יוֹדְעִים לְאָן אָנוּ הוֹלְכִים”.

וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי: “אֲבָל אֵיךְ אָבֹא אֲלֵיכֶם לֶאֱרֹחַ עִמְּכֶם?”

וְהֵם עָנוּ: “לֵךְ וּבָאתָ עַד־קְצֵה שְׂפַת הַיָּם וְעָמַדְתָּ שָׁם וְהָיוּ עֵינֶיךָ סְגוּרוֹת הֵיטֵב, וְנָשְׂאוּ אוֹתְךָ הַגַּלִּים עִמָּם”.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “הֵן אִמִּי דֹרֶשֶׁת לִי תָמִיד בַּבַּיִת בִּהְיוֹת הָעֶרֶב – וְאֵיךְ אוּכַל לְנָטְשָׁהּ וְלָבוֹא?”

אַז יִשְׂחֲקוּ לִי, יִרְקְדוּ וְיַחְלְפוּ עַל־פָּנַי מִשָּׁם וָהָלְאָה.

וְאוּלָם יָדַעְתִּי שַׁעֲשֻׁעַ טוֹב מִזֶּה שִׁבְעָתָיִם.

אָנֹכִי אֶהְיֶה לָךְ לְגַל וְאַתְּ תִּהְיִי לִי לְחוֹף יָם זָר.

וְאָנֹכִי אֶתְגַּלְגֵּל הָלוֹךְ וְהִתְגַּלְגֵּל, הָלוֹךְ וְהִתְגַּלְגֵּל, הָלוֹךְ וְהִתְגַּלְגֵּל, וְאֶל־חֵיקֵךְ אֲנֻפַּץ בִּשְׂחוֹק.

וְלֹא יֵדַע אִישׁ בִּמְלֹא כָל־הָאָרֶץ אַיֵּה אֲנָחְנוּ שְׁנֵינוּ.