חִשְׁבִי־נָא בְלִבֵּךָ כִּי נֶהְפַּכְתִּי לִהְיוֹת לְפֶרַח שַׁמְפָּה – הֵן רַק לָצוֹן הוּא – וַאֲנִי פּוֹרֵחַ עַל־פְּנֵי הֶעָנָף אֲשֶׁר בִּמְרוֹם הָעֵץ הַלָּזֶה, וַאֲנִי נָע בָּרוּחַ בְּמִצְהֲלוֹת תְּרוּעַת שְׂחוֹק וּמְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר עַל־פְּנֵי הֶעָלִים אֲשֶׁר הֵצִיצוּ זֶה־עַתָּה – הֲהַכֵּר הִכַּרְתִּנִי אָז, אִמִּי?
הֲלֹא קָרֹא תִקְרְאִי אָז: “אַיֶּךָּ, בְּנִי?” וַאֲנִי אֶשְׂחַק אֶל־לִבִּי וָאֱהִי מִתְאַפֵּק וּמַחֲרִישׁ כֻּלִּי.
אוֹ־אָז אֶעֱשֶׂה בְעָרְמָה וְאֲפַתַח אֶת־סְגוֹר צִיצַי וְאֶתְבּוֹנֵן אֵלַיִּךְ מִדֵּי עֲשׂוֹתֵךְ אֶת־מְּלַאכְתֵּךְ.
וְהָיָה אַחֲרֵי עֲלוֹתֵךְ מִן־הָרַחְצָה, בְּעוֹד שַׂעֲרוֹתַיִךְ הָרְטֻבּוֹת פְּרוּשׂוֹת עַל כְּתֵפַיִךְ, וְאַתְּ מִתְהַלֶּכֶת בְּצֵל עֵץ הַשַּמְפָּה לָבוֹא אֶל־הֶחָצֵר הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר שָׁם תִּתְפַּלְּלִי אֶת־תְּפִלּוֹתַיִךְ, וְשָׁאֹף תִּשְׁאֲפִי אֶל־קִרְבֵּךְ אֶת־רֵיחַ הַפֶּרַח – וְרַק יָדֹעַ לֹא תֵדְעִי כִּי מִמֶּנִי הוּא בָּא.
וְהָיָה אַחֲרֵי אָכְלֵךְ בַצָּהֳרַיִם, בְּשִׁבְתֵּךְ אֶל־הַחַלּוֹן לִקְרֹא בְסֵפֶר הָרַמָּהְיָנָה וְצִלְלֵי הָעֵץ נוֹפְלִים עַל־שַׂעֲרוֹתַיִךְ וְעַל־חֵיקֵךְ, וַאֲנִי מַשְׁלִיךְ גַּם־אֲנִי אֶת־צִלִּי הַקָּטָן עַל־עֲלֵה סִפְרֵךְ עַיִן בְּעַיִן אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם תִּקְרְאִי –
הֲפַלֵּל תְּפַלְּלִי אָז כִּי הוּא הַצֵּל הֶעָנֹג אֲשֶׁר לִבְנֵךְ הַקָּטֹן?
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי בָּעֶרֶב אֶל־רֶפֶת הַפָּרוֹת וְהַמְּנוֹרָה הַמְּאִירָה בְּיָדֵךְ, אָז אֶצְנַח לָאָרֶץ פִּתְאֹם וְאָשׁוּב לִהְיוֹת לָךְ לְיֶלֶד וְאֶת־פָּנַיִךְ אֲחַלֶּה לְסַפֵּר בְּאָזְנַי דָּבָר מִדִּבְרֵי סִפְרֵי הַנִּפְלָאוֹת.
“אֵיפֹה הָיִית, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה?”
“לֹא אוּכַל לְהַגִּידָהּ לָךְ, אִמִּי”. הֵן כָּכָה יִהְיוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נְּדַבֵּר אָז בֵּינֵינוּ גַּם־אֶת וְגַם־אָנִי.