מְעַט וּמִצְעָר אָנֹכִי כִּי עוֹדֶנִּי נַעַר קָטָן. אָכֵן גָּדוֹל אֶהֱיֶה כַּאֲשֶׁר אֶזְקַן כְּמוֹ־אָבִי.

מוֹרִי יָבוֹא וְיֹאמַר: “הִנֵּה הַמּוֹעֵד עוֹבֵר, מַהֵר הָבֵא אֶת־לוּחֲךָ וְאֶת־סְפָרֶיךָ”.

וַאֲנִי אֶעֱנֶה: “הֲטֶרֶם תֵּדָע? הֵן גָּדוֹל אָנֹכִי כְאָבִי. אֵין חֻקּוֹת לִמֻּדִים לִי עוֹד”.

וּמְלַמְּדִי יִשְׁתָּאֶה לִי וְיֹאמַר: “אָכֵן יָכוֹל זֶה לִנְטוֹשׁ אֶת־סְפָרָיו, כִּי־הִנֵּה גָּדוֹל הוּא”.

אֶלְבַּשׁ אֶת־בְּגָדָי אֲשֶׁר־לִי וְאֶפֶן לָצֵאת לְשׁוּק הַמִּמְכָּר אֲשֶׁר שָׁם הֶהָמוֹן רָב.

דּוֹדִי יִשְׂתָּעֵר עָלַי וְיִקְרָא: “הֲלֹא תֹּאבַד בַּדֶּרֶךְ, נַעֲרִי, הָבָה וְאֶשָּׂאֲךָ”.

וַאֲנִי אַעֲנֶה: “הֲטֶרֶם תִּרְאֶה, דּוֹדִי? הֵן גָּדוֹל אָנֹכִי כְאָבִי, לְבַדִּי אֵלֵךְ לְשׁוּק הַמִּמְכָּר”.

וְדוֹדִי יֹאמַר: “כֶּן־הוּא, יָכוֹל זֶה לָלָכֶת אֶל־כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחוֹ, כִּי־הִנֵּה גָּדוֹל הוּא”.

אִמִּי תָבוֹא מִן־הָרַחְצָה לְעֵת תִּתִּי כֶּסֶף לְאוֹמַנְתִּי כִּי יָדַעְתִּי לִפְתּוֹחַ אֶת־הָאַרְגָּז בַּמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לִי.

וְאִמִּי תִקְרָא: “מָה־תֹּאמַר לַעֲשׂוֹת, אַתָּה בֶּן־בְּלִי־תַּרְבּוּת?”

וַאֲנִי אֹמַר::הֲטֶרֶם תֵּדְעִי? הֵן גָּדוֹל אָנֹכִי כְאָבִי, וְעָלַי שׂוּמָה לָתֵת אֶת־הַכֶּסֶף לְאוֹמַנְתִּי".

וְאִמִּי תֹאמַר אַל־לִבָּהּ: “יָכוֹל זֶה לָתֵת כֶּסֶף לְכָל־אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, כִּי־הִנֵּה גָדוֹל הוּא”.

בְּבֹא מוֹעֵד הַחֻפְשָׁה בְחֶשְׁוָן וְשָׁב אָבִי מִדַרְכּוֹ, וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי עוֹדֶנִי נַעַר קָטָן, וְהֵבִיא לִי מִן הָעִיר נְעָלִים קְטַנּוֹת וּמַדֵּי מֶשִׁי צָרִים.

וַאֲנִי אֹמַר: “אָבִי, תֵּן אוֹתָם לְדַדִּי, כִּי גָּדוֹל אָנֹכִי כָמוֹךָ”

וְאָבִי יָשִׂים אֶל־לִבּוֹ וְיֹאמַר: “יָכוֹל זֶה לִקְנוֹת לוֹ אֶת־בְּגָדָיו כְּכָל־הָעוֹלֶה עַל־רוּחוֹ, כִּי־הִנֵּה גָדוֹל הוּא”.