לוגו
הַגִּבּוֹר
תרגום: דוד פרישמן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אִמִּי, דַּמִי נָא בְלִבֵּךָ כִּי נוֹסְעִים אֲנָחְנוּ בְדֶרֶךְ וַאֲנַחְנוּ עֹבְרִים בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה רַבַּת רָעוֹת וְנוֹרָאוֹת

וְאַתְּ נִשֵּׁאת בְּאַפִּרְיוֹן וַאֲנִי רוֹכֵב עַל־יָדֵךְ עַל־סוּס אָדֹם.

וְהָעֶרֶב הִנֵּה־בָא וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֵד. מִדְבַּר יוֹרָדִיגְהִי רֹבֵץ לְפָנֵינוּ מִתְעַלֵּף וְחִוַּר כֻּלוֹ. כָּל־הָאָרֶץ שׁוֹמְמָה וְשַׁכּוּלָה.

וְאַתְּ מְפַחֶדֶת בְּלִבֵּךְ וְחוֹשֶׁבֶת: “לֹא יָדַעְתִּי לְאָן־זֶה בָּאנוּ”.

וַאֲנִי אוֹמֵר אֵלַיִךְ: “אִמִּי, אַל־תִּרָאִי”.


נִיר הַשָּׂדֶה סָמַר מִטַּרְפֵּי דֶּשֶׁא שְׁנוּנִים, וּמִמַּעַל־לוֹ יִשְׁטוֹף נָתִיב צַר וּמְלֵא גַּבְנֻנִּים.

כָּל־בְּהֵמָה לֹא תֵרָאֶה עַל־פְּנֵי הַמִּרְעֶה; נֶאֱסַף הַמִּקְנֶה אֶל־מִכְלְאוֹתָיו בַּכְּפָרִים.

וְהַחֲשֵׁכָה הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָבֹר, הָלֹךְ וְהִנָּטַשׁ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וְעַל־פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, וְאֵין אֲנָחְנוּ יוֹדְעִים לְהַגִּיד לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים.

פִּתְאֹם אֶת קוֹרֵאת לִי וְשֹׁאֶלֶת בְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה: “מָה הָאוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר־נִרְאֶה עַל־שְׂפַת הַחוֹף?”


בָּרֶגַע הַזֶּה וְקוֹל צְעָקָה אֲיֻמָּה יִשָׁמַע וּתְמוּנוֹת בָּאוֹת וְעוֹלוֹת עָלֵינּוּ.

וְאַתְּ רוֹבֶצֶת בְּאַפִּרְיוֹנֵךְ תַּחְתַּךְ וְקוֹרֵאת הָלוֹךְ וְקָרֹא בִשְׁמוֹת אֱלֹהָיִךְ אֲשֶׁר בִּתְפִלּוֹתָיִךְ.

וְהָאֲנָשִׁים הַנּוֹשְׂאִים אוֹתָךְ מִתְחַבְּאִים מֵחֶרְדַּת פַּחַד בִּסְבַךְ הָאָטָד.

וַאֲנִי מְצַעֵק אֵלַיִךְ: “אַל־תִּרְאִי, אִמִּי, הֲלֹא אָנֹכִי עִמָּךְ!”


בִּידֵיהֶם מַקְלוֹת אֲרֻכִּים וְשַׂעֲרוֹתֵיהֶם מְעוֹפְפוֹת בָּרוּחַ פֶּרַע סָבִיב לְרֹאשָׁם, כָּכָה יִקְרְבוּ לָבוֹא, הָלוֹךְ וְקָרוֹב, הָלוֹךְ וְקָרוֹב.

וַאֲנִי צוֹעֵק: “הִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִגֶּשֶׁת, נְבָלִים! עוֹד פֶּשַׁע אֶחָד וְאַתֶּם בְּנֵי־מָוֶת כֻּלְכֶם!”

וְהֵם מַמְלִיטִים שֵׁנִית קוֹל זְוָעָה נוֹרָאָה וּמְגִיחִים עָלֵינוּ בִסְעָרָה.

וְאַתְּ תִּוֹפֶשֶׂת בְּיָדִי וּמְדַּבֶּרֶת: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים, נַעֲרַי חֲמוּדִי, נְטֵה מִפְּנֵיהֶם וַעֲבֹר!”

וַאֲנִי אוֹמֵר: “אִמִּי, רַק חַכִּי מְעַט וְרָאִית”.


אָז אַכֶּה בַּדָּרְבָן וּבַסּוּס לְבַעֲבוּר יָרוּץ מְרוּצַת מְשֻׁגָּע וְחַרְבִּי וּמָגִנִּי מִשְׁתַּקְשְׁקִים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ.

וְהַמִּלְחָמָה נְטוּשָׁה בְנוֹרָאוֹתֶיהָ, אִמִּי, אֲשֶׁר תַּחֲלוֹף רְעָדָה אֶת־כָּל־בְּשָׂרֵךְ לוּ תַבִּיטִי אוֹתָהּ מִתּוֹךְ אַפִּרְיוֹנֵךְ.

וְרַבִּים מֵהֵם נָסִים וּמִסְפָּר רַב מֻכֶּה לִשְׁבָבִים.

וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בָעֵת הַהִיא, בְּשִׁבְתֵּךְ תַּחְתַּיִךְ לְבָדָד, חָשֹׁב חָשַׁבְתְּ בְּלִבֵּךְ: רַק אֵין־זֶה כִּי־אִם מֵת נַעֲרֵךְ.

אַךְ הִנֵּה אָנֹכִי בָא לְפָנַיִךְ חֲמוּץ בְּגָדִים מִדָּם וְאוֹמֵר: “אִמִּי, רְאִי הִנֵּה עָבְרָה הַמִּלְחָמָה”.

וְאַתְּ יוֹצֵאת אֵלַי וְנוֹשֶׁקֶת לִי וְחוֹבֶקֶת אוֹתִי אֶל־לִבֵּךְ וּמְדַבֶּרֶת אֶל־נַפְשֵׁךְ:

“לֹא יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר־הָיִיתִי עוֹשָׂה לוּלֵא נַעֲרִי זֶה הָלַךְ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי”.


הֵן אַלְפֵי דְבָרִים אֵין מוֹעִיל בָּהֶם יִקְרוּ אוֹתָנוּ יוֹם־יוֹם – לָמָּה יִפָּלֵא מֵאֲשֶׁר כָּזֶה לִהְיוֹת בְּאַחַד הַיָּמִים לִדְבַר אֱמֶת גַּם־הוּא?

כִּי־אָז הָיָה כְּאֶחָד מִסִפְרֵי הַנִּפְלָאוֹת הַכְּתוּבִים עַל־סֵפֶר.

וְאָחִי אָמֹר יֹאמַר: “הֲיִתָּכֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה כָזֶה? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי תָּמִיד כִּי זָרוֹת וּרְחוֹקוֹת מְאֹד כָּאֵלֶּה!”

וְאַנְשֵׁי כְּפָרֵנוּ אָמֹר יֹאמְרוּ: “הַאִם לֹא חֶסֶד הוּא מֵעִם אֱלֹהִים כִּי הָיָה הַנַּעַר עִם־אִמּוֹ?”