חָשְׁקָה נַפְשִׁי לָתֵת לְךָ דָּבָר, בְּנִי, כִּי שָׁטִים אֲנָחְנוּ עַל־פְּנֵי זֶרֶם הַחַיִּים.

וְחַיֵּינוּ הֵן יִפָּרְדוּ אֵלֶּה מֵאֵלֶּה וְאַהֲבָתֵנוּ תִּשָׁכֵחַ.

אֲבָל לֹא נוֹאַלְתִּי עַד־לְהַאֲמִין כִּי קָנֹה אֶקְנֶה אֶת־לִבְּךָ בְּמַתְּנוֹתָי.

חֲדָשִׁים יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ וְדַרְכְּךָ אֲרֻכָּה, וְאַתָּה שֹׁתֶה אֶת־אַהֲבָתֵנוּ הַמּוּבֵאת לְךָ מֵאִתָּנוּ בִשְׁתִי אֶחָד וְאַחַר־כֵּן תִּפְנֶה וּבָרַחְתָּ מֵעִמָנוּ.

הִנֵּה לְפָנֶיךָ שַׁעֲשֻׁעֶיךָ וַחֲבֵרֶיךָ לְשַׁעֲשֻׁעֶיךָ, מָה־לְךָ עוֹד וְלָנוּ אֵם עֵת וְלֵב אֵין־לְךָ לְמַעֲנֵנוּ?

הֵן מוֹעֵד לָנוּ לְמַדַּי בְּבֹא עֵת זִקְנָתֵנוּ לִסְפוֹר אֶת־הַיָּמִים אֲשֶׁר עָבְרוּ וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּתוֹךְ־לִבֵּנוּ בַדָּבָר אֲשֶׁר אָבַד מִיָּדֵנוּ לָנֶצַח.

נֶחְפָּז הַנַּחַל לָרוּץ וְשִׁירוֹ עִמּוֹ, וְאֶת־כָּל מִכְשׁוֹל עַל־דַּרְכּוֹ יַהֲרוֹס, וְהָהָר עוֹמֵד וְזוֹכֵר וְשׁוֹלֵחַ אֶת־מַבָּטוֹ אַחֲרָיו בְּאַהֲבָה.