“בֹּא וּשְׂכָרֵנִי” קָרָאתִי בְּעָבְרִי בַּבֹּקֶר אֶת־הָרְחוֹב הָרָצוּף אֲבָנִים.

וְהַמֶּלֶךְ בָּא בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְחָרְבּוֹ בְיָדוֹ.

וּבְיָדִי הֶחֱזִיק וַיֹּאמַר: “הִנְּנִי וְאֶשְׂכָּרְךָ־לִי בְעֻזִּי”.

אֲבָל עֻזּוֹ לֹא נֶחְשַׁב לִי מְאוּמָה וְהוּא עָבַר לְדַרְכּוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ.

בְּחֹם הַצָּהֳרָיִם הָיוּ דַלְתוֹת הַבָּתִּים סְגוּרוֹת.

וַאֲנִי הוֹלֵךְ עֹבֵר אֶת־הָרְחוֹב הַמְּעֻקָל.

וְאִישׁ זָקֵן יָצָא הַחוּצָה עִם־שַׂק זְהָבוֹ.

וְהוּא חִשֵּׁב עִם־לִבּוֹ וַיֹּאמַר:“הִנְנִי וְאֶשְׂכָּרְךָ־לִי בְּכַסְפִּי”.

וְאֶת שְׁקָלָיו שָׁקַל אֶחָד אֶל־אֶחָד, אַךְ אֲנִי פָּנִיתִי וָאֵלֵךְ.

הָעֶרֶב בָּא. מְשׂוּכַת הַגַּן הָיְתָה כְּבֵדָה בִּפְרָחִים כֻּלָּהּ. הַנַּעֲרָה הַנֶּחְמָדָה יָצְאָה הַחוּצָה וַתֹּאמַר: “הָבָה וְאֶשְׂכָּרְךָ לִי בִשְׂחוֹק פִּי”.

אַךְ שְׂחוֹק פִּיהָ גָוַע וַיִּמַס בִּדְמָעוֹת, וְהִיא שָׁבָה לְבַדָּהּ בַּחֹשֶׁךְ.

הַשֶּׁמֶשׁ הִזְהִיר עַל־פְּנֵי הַחוֹל וְגַלֵּי הַיָּם הָרְסוּ אֶל־הַיַּבָּשָׁה.

וְיֶלֶד יוֹשֵׁב וּמְשַׁעֲשֵׁעַ עַל־קְלִפּוֹת קוֹנְכִיּוֹת.

וְאֶת־רֹאשׁוֹ הֵרִים וַיְהִי כְּיוֹדֵעַ אוֹתִי וַיֹּאמַר: “הִנְּנִי וְאֶשְׂכָּרְךָ־לִי חִנָּם בְלֹא־דָבָר”.

לְמִן־הַעֵת הַזֹּאת וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי עִם־הַיֶּלֶד בְּשַׁעֲשֻעָיו עָשַׂתְנִי לְאִישׁ חָפְשִׁי.