"לִי בַּקָּשָׁה, אִמִּי, אָנָא שִׁמְעִי לִי,

אַף כִּי בַּלֵּב סָפֵק, אִם תֵּעָנִי לִי.

גָּדַלְתִּי וּשְׁנוֹתַי

אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה כִּמְעַט.

אִמִּי, כְּלוּם לֹא כְּדַאי

שֶׁאֶתְחַתֵּן מִיָּד?"

"הָא, חֻצְפָּנִית קְטַנָּה! מָה לָּךְ נֶחְפֶּזֶת?

כֹּה צְעִירָה אֶל הַחֻפָּה נִכְנֶסֶת?

לִבֵּךְ עוֹד רַךְ מִדַּי,

שִׂכְלֵךְ רוֹפֵף מִדַּי.

לֹא יְלַמְּדֵךְ קוֹלִי,

תָּחוּשִׁי אֶת מַקְלִי!"

"בִּזְהִירוּת, אִמִּי!

פִּקְחִי עֵינַיִם,

שֶׁאִם אַתְּ בִּי תַּכִּי, תַּכִּי בִּשְׁנַיִם!

מוּטָב לָךְ לְבָרֵךְ

וּלְהַגִּיד לִי כֵּן.

לְסַבְתָּא אֶעֱשֵׂךְ

וְאֶת עַצְמִי — לְאֵם!"