רקע
נתן אלתרמן
"הוויכוח" עם מוסקבה

1

לאחר שדוברי ברית-המועצות באו"ם חשפו את אָפיה הנאצי המובהק של ישראל, החלה העתונות הסובייטית מפרסמת גם מאמרי-הסבר מאירי-עינים, הבודקים את מקורו של נאציזם ישראלי זה. מתוך אחד המאמרים הללו מסתבר, למשל, כי מערכת-החינוך הישראלית שוקדת מזה שנים להקנות לתלמידים תחושה של גזע-אדונים וכי זכרונותיו של הנאצי סקורצאָני, שנשלח על-ידי היטלר בשעתו להוציא את מוסוליני משבי, הוא חומר של מקרא ולימוד בכיתות אצלנו.

יש לציין כי יפה עושים עתונינו כשהם מביאים דברים אלה ודומיהם לידיעתו של הקורא הישראלי בלי עודף חימה ובלי דברי-תוכחה מיותרים. גם יחסו של הקורא לחומר זה הוא בעיקרו יחס של סקרנות ותהייה, כדרך שהוא מתיחס לידיעות על מעשי-פליאה מעולם החי והצומח, כגון בענין עגל בעל שלושה ראשים וכדומה. יחס זה אין פירושו זלזול בסכנה הסובייטית, או התעלמות ממשמעותם של דברים אלה לגבי יהודי רוסיה. אך שעה שאנו מוצאים כתוב בעתוני מוסקבה כי ישראל היא כיום המגשימה המובהקת של האידיאולוגיה הנאצית אנו יודעים שאין זה שייך כלל לתחום של “נכון” או “לא נכון”, ומי שיאמר כי זו דיבה-רעה או כזב-כפשוטו לא יגדיר את הדברים כהלכה. זוהי מהוּת שונה מן השקר ומן האמת. זוהי החלטה. רזולוּציה. תאֶזיס. מבחינה זו אין הדברים הללו נבדלים אף מהחלטות-היסוד שנתפרסמו לקראת יובל החמישים של המהפכה, כגון שמדיניותה של ברית-המועצות היא כיום מגדלור של אמונה ותקווה לכל האנשים הישרים שבעולם, וכדומה.

אף העיטורים שהפובליציסטיקה הסובייטית מעטרת בהם את העיבוד הספרותי של הרזולוציות הנ"ל, בעניין ישראל, אינם משנים הרבה, לא לשווא אנו מקבלים את הגידופים, שבהם מכבדת אותנו העתונות הסובייטית – הן אם מדוּבּר בכך שאנו כלבים שוטים והן אם מסתבר שאנו לסטים ותליינים אימפריאליסטיים – בלי רתיעה ואף מתוך שמץ ענין. מבלי משים אנו אפילו מחפשים את הגידופים הללו בתוך המאמרים הדנים בעניננו, כמי שמחפש את הצימוק הפיקאנטי שסופו להימצא ולא להכזיב. אנו יודעים שכינויים אלה אינם אלא חלק מאוצר-המונחים הרשמי שנתאשר לשימוש, וכל הנוטל מתוכו יכול לעשות זאת ללא כל שילהוב מיותר, כדרך שהוא עושה שעה שהוא נעזר בלכסיקון למונחי חקלאות או וטרינאריה. אנו יודעים כי עטרות אלו של גידוף, אשר קשת גוונים שלהם כוללת הכל, החל ממוצצי-דם ועד מוכּי צרעת, כבר עיטרו בשעתם אף את ראשיהם של אבות המהפכה המשחררת. אנו יודעים גם מקרים שבהם הוסרו עטרות אלו מראשי נושאיהן והוחלפו בזרי תיקון-טעות, תוך תהליך הנקרא ריהאבילטאציה, זו המתרחשת לרוב אחרי מותו של הכלב החי ואינה משנה לגביו הרבה גם כשהיא הופכת אותו לארי המת.

2

דמותה של ישראל, כפי שהיא משתקפת כיום בעתונות הסובייטית, אינה איפוא ענין לוויכוח “לגופם של דברים”. הנוסחה הידועה ש“יש לנו ויכוח נוקב עם ברית-המועצות”, נוסחה שנשתגרה כל-כך בפי מפ"ם, יש להניח כי אפילו בעליה עצמם חשים כיום כמה היא חלולה ונטולת משמעות. ויכוח כזה לא היה קיים מעולם. יש להניח שאפילו בימים כתיקונם היו אנשי שגרירות רוסיים מסתכלים בתמהון בבן-שיחם הישראלי שעה שהלה היה נכנס אתם בוויכוח ומשתדל להוכיח כי מדיניותה של ברית-המועצות כלפי ישראל אינה צודקת וחובה לראות את העובדות ולהיווכח, וכן הלאה בנוסח זה. יש להניח כי בתמהון מעין זה הסתכל גם השגריר הסובייטי צ’ובּאחין בראש ממשלת ישראל, באותו לילה שבו הציע לו ראש-הממשלה לנסוע אתו יחד מיד אל גבול הצפון על-מנת שייווכח כי דבר מכתבו של קוֹסיגין, בדבר שפעת הדיביזיות הישראליות המרוכזות על הגבול הסורי, אינם נכונים. מסתבר כי הצעה זו נראתה לו לצ’ובּאחין כל-כך לא ממין הטענה וכל כך לא לענין עד כי הוא לא ראה צורך אפילו להגיב עליה.

לא, מעולם לא היה לנו ויכוח עם ברית-המועצות. הוויכוח האמיתי איתה התחיל אולי רק עכשיו, לאחר ניתוק היחסים הדיפלומאטיים ולאחר מלחמת-ששת-הימים. ייתכן כי התבוסה הערבית היא הנימוק הישראלי הראשון שברית-המועצות שמה לבה אליו וייתכן כי רק עמידתנו על תוצאותיו המעשיות של נימוק ישראלי זה עשויה להביא את נציגי עולם-המחר לידי הקשבה ואולי אף לידי הבנה מיוחלת.

הספינות הסובייטיות העוגנות עכשיו בנמלי מצרים, סמוך לסוּאֶץ, ייתכן כי הן לא רק אות-אזהרה אלא גם ראשית קשב. על-כל-פנים איזור זה של הסוּאֶץ, שהוא אחת הכיכרות הראשיות של העולם, אינו כיום המקום האידיאלי לברית-המועצות לפתוח בו באש. להתערבות כזאת בשעה זו נחוצות אולי גם נקודות-סכסוך מעורפלות יותר מאשר דרישתה של ישראל לזכות חופש-השייט שהוכרה, למעשה, על-ידי העולם כולו. תעלה זו היתה אחד המפעלים הראשונים הגדולים של הזמן החדש, לפריצת מחסומי-טבע וסלילת דרכי שיתוף ומגע בין האומות. תעלה זו בישרה בשעתה עידן חדש כדרך שכיום עושים זאת האומות. תעלה זו בישרה בשעתה עידן חדש כדרך שכיום עושים זאת טילי החלל הנשלחים אל הירח. שליט מצרים, אשר חלקו במפעל זה הוא כחלקו בפיראמידות שליד קהיר, חסם תעלה זו במשך עשרים שנה כמעט בפני היהודים שהוכרזו זרים במזרח “הערבי”, אף כי אפילו הספינכּס המוצב ליד קאהיר הכיר אותם עוד לפני שהליגה הערבית עלתה במחשבה מלפני הבורא. נימוק זה חשוב, כמובן, לסובייטים כקליפת-השום, אך כל שאר נסיבות יוצרות מצב שאינו המצב האידיאלי להתערבות סובייטית פעילה יותר מאשר עד היום.

3

ברור שהתפקיד הפאטאלי של ברית-המועצות במזרח-התיכון כיום הוא לרבים מבינינו לא רק ענין “בטחוני” בלבד. הרבה מדובּר בענין “הזעזוע העובר על מפ”ם“. בזמן האחרון תוכפים ב”על המשמר" מכתבי חברים, מן הצעירים יותר בעיקר, הטוענים שכיום, שלא כבמקרים קודמים של “הסתאבות”, “עלינו לא רק להסתייג מן העיוותים”, אלא “יש לבדוק אם עלינו להוסיף לראות את ברית-המועצות כנושאת דגל הקידמה והסוציאליזם”. עמדה זו ביטא אחד החברים בפסוק שכבר נהפך אף לאימרת-כנף, לאמור: “אפשר לבלוע צפרדעים, אך אין לבלוע קרוקודיל שלם”.

רצוני לעמוד במלים ספורות על פסוק זה. אמנם אין הדקדוקים בענין זה חשובים כעת, אך דווקא משום שאותו פסוק מבטא תחושת-חירום טבעית ונכונה והוא עתיד להיקלט, אין לפסוח על צרימה שמצויה בו ושמוטב לא להניחה כמו שהיא.

רצוני לומר כי אותן צפרדעים שנבלעו ועוכלו לא היו מבחינה אובייקטיבית קטנות מן הקרוקודיל הנוכחי. בשנות משפטי מוסקבה, בשנות פראג, בשנות הטרור האדום שהחזיק מיליוני עבדים במחנות-כלא של הצפון, היה מקום לתהות לא פחות, אם לא יותר מאשר עכשיו, בשאלות-יסוד של “נשיאת דגל הקידמה” על-ידי ברית-המועצות. שאלות-היסוד הללו היו אולי באותן שנים בולטות ומשוועות לתשובה עוד יותר מאשר בשעה זו, שכן הן שיוועו מתוך תוכו של עולם-המחר, משרשי הוויתו הפנימית, ולא כמו עכשיו בגילויי מדיניוּת-החוץ, היכולה להיות מובדלת, להלכה, מן המבנה הפנימי. האמת היא איפוא שאם נשמעים כיום במפ“ם קולות המגיעים כמעט עד לידי כפירה בעיקר בא הדבר לא משום שהצפרדעים שעוכלו לא היו קרוקודילים, אלא מפני שהקרוקודיל של היום לועו פעור על מדינת ישראל. איני אומר זאת לגנות “הזעזוע” הפוקד את מפ”ם. אני אומר זאת רק כדי לקבוע כי מקורו של אותו זעזוע הוא לא בתחום “הוויכוח הנוקב שיש לנו עם ברית-המועצות” אלא ברובד המוחשי והחשוב יותר שבו מתחוללת בימים אלה ההתמודדות ההיסטורית של העם היהודי עם גורלו. אותו זעזוע של מפ"ם, על אף צרימת-חירום קיצונית, אשר אחת מדוגמותיה המובהקות כיום היא המפלגה הקומוניסטית הישראלית שהתייצבה בגלוי נגד העמדה הסובייטית. זעזועים כאלה אינם דבר של מה בכך וייתכן כי הם צריכים להיות אפילו סימן ואות-זמן למפלגות אחרות הסבורות בטעות כי אין בהן ענינים המייחלים להזדעזעות, להתנערות מהערכות וקשרים ושיגרות של תמול.

רוחם העזה והמהירה של ימים אלה אינה יכולה שלא לסחוף ולגרוף את כל המיותר והמיושן. עלינו לדעת כי עם נפול מחיצות הגבולים הפיסיים, אם בירושלים ואם בגדה המערבית ואם בגולן ואם בסיני, אנו עומדים כיום, גם מבחינה רוחנית, בתוך מרחב חדש, פתוח ומפולש הן אל עברו ההיסטורי של העם והן אל עתידותיו. רוח-הפרצים החזקה העוברת במפלש זה צריכה לשאת ולזרות את כל הטפל ולא להניח אלא את האומץ, הפכחון והאמונה. פרשת-דרכים זו שאנו עומדים בה כיום היא פקדון בידינו ועלינו להנחיל אותה להמשך תולדותיו של העם כשהיא פתוחה כמו בשעה זו אל העבר ואל העתידות גם יחד.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!