הַדְּבָרִים הַבָּאִים בָּזֶה
יָדֹעַ יָדַעְתִּי מִכְּבָר
שֶׁיּוֹם יָבֹא וְיִמְצְאוּ
דַּרְכָּם אֶל הַנְּיָר:
גַּם בְּלֹא שֶׁאָאִיץ בָּהֶם
כָּל-עִקָּר,
וַאֲפִלּוּ עַל תְּנַאי
שֶׁלֹּא אָאוּץ וְלֹא אֶדְהַר,
אֶלָּא אֶקַּח לִי לְדֻגְמָה
אֶת הַיּוֹשֵׁב אֹהֶל-שֵׂעָר,
שֶׁאִם עֶשְׂרִים שָׁנָה חִכָּה
עַד שֶׁנָּקַם –
וְהָיָה בְּעֵינָיו
אִישׁ נִמְהָר.
כִּי אֲנִי מַאֲמִין בַּנְּבִיטָה הָאִטִּית
שֶׁל טְמוּנֵי-עָפָר
וּבַאֲלוּמָה שֶׁתֵּתָצַב מְלוֹא קוֹמָה
עַל גַּרְגֵּר-הַחִטָּה שֶׁנִּקְבַּר.