…וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ

שֶׁל זֶה הָאִישׁ משֶׁה

עַד הַיּוֹם הַזֶּה –

פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ:

אִישׁ לֹא יָדַע,

גַּם לֹא אֶחָד,

מִיּוֹם מוֹתוֹ וְעַד עַתָּה –

וְאִם בָּזֹאת אֵין דַּי,

הֲלֹא מֵאָז וּמִתָּמִיד הוֹרוּנוּ

שֶׁאִי-הַיְדִיעָה הַזֹּאת

יֵשׁ בָּהּ כַּוָּנָה אֱמוּנִית-מוּסָרִית נַעֲלָה,

אוֹ חָכְמָה אֲשֶׁר בִּינַת אֱנוֹשׁ לֹא תַּשִּׂיגֶנָּה,

שֶׁהֲרֵי אִישׁ-אֱלֹהִים הָיָה שׁוֹכֵב-הֶעָפָר הַלָּזֶה…

וְגַם צִוּוּנוּ:

בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר –

אֲבָל אֲנִי

אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:

הַכֹּל כָּאן טִכְסוּס רַעְיוֹנִי-כֹּחָנִי,

שֶׁהֲרֵי אִם לֹא נוֹדַע מְקוֹם הַקְּבוּרָה

מַשְׁמָע הָיָה מִי שֶׁבִּקֵּר

מִי שֶׁצִּנְזֵר

מִי שֶׁגָּזַר

מִי שֶׁאָסַר

מִי שֶׁפָּקַד שֶׁאֵין לָדַעַת;

וְאוּלַי גַּם דּוֹר הָיָה אֲשֶׁר בָּחַר:

לִשְׁכֹּחַ וּלְהַשְׁכִּיחַ;

אוֹ גּוֹי הָיָה,

חָפֵץ חַיִּים וַעֲלִילָה,

שׁוֹחֵר רֵאשִׁית אַחֶרֶת,

אֲשֶׁר חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ הָיָה לוֹ עִם הַמֵּת,

עִם מִי שֶׁאֱלֹהָיו אָמְנָם פָּנִים אֶל פָּנִים יְדָעוֹ

אַךְ הוּא בְּעַמּוֹ רָדָה כִּמְשִׁיחַ-אֵל, אוֹ כְּפַרְעֹה,

וּמִגָּבֹהַּ דִּבֵּר אֵלָיו כָּל הַיָּמִים,

בְּהִתְנַשֵּׂא,

רַק לְלוּשׁוֹ בִּקֵּשׁ, כְּחֹמֶר בְּיַד

יוֹצֵר,

בְּיָד חֲזָקָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל –

הרצליה יוני 1997