כְּבָר לַיְלָה רַד, וְהַכִּנֶּרֶת
אָסְפָה שׁוּלֵי הַמֶּרְחַקִּים.
אֵי־פֹּה גַלֵּי יַרְדֵּן הוֹמִים,
אֵי־שָׁם מֵי־פֶּלֶג מְפַכִּים.
עַל הָרֵי גוֹלָן עָלָה הַסַּהַר,
הֵאִיר אֶת מִסְתְּרֵי הַיָּם;
גִּלָּה מַחֲבוֹא גַלִּים נָמִים,
עַרְשֵׂי־הַחֲלוֹמוֹת אַיָּם.
אַרְמוֹן הַבְּדֹלַח שֶׁלַּיֶּלֶד
וְשְׁבִיל גַּנּוֹ אָמְנָם קַיָּם.
זוֹ כִּפַּת־הַכֶּסֶף הַזּוֹהֶרֶת,
זֶה נְתִיב הַקֶּסֶם עַל הַיָּם.
נִפְתָּל מְאֹד זֶה הַנָּתִיב,
דַּרְכּוֹ לְאָן? קִצּוֹ אַיֵּהוּ?
אַךְ כֹּה קוֹסֵם וְכֹה רוֹמֵז,
וְכֹה מוֹשֵׁךְ, קוֹרֵא: הִנֵּהוּ!
רוֹטֵט שְׁבִיל זֹהַר עַל הַיָּם,
נוֹהֶרֶת אֶרֶץ פֶּלֶא־רָז…
…וְשִׁירֵךְ: “הַכּוֹכָבִים רִמּוּ”..
הַחֲלוֹמֵךְ לֹא בָּא, כְּבָר גָּז?