ללאה

כָּל הַפְּרָחִים בְּגִנָּתֵנוּ

פְּנֵיהֶם מְצִיצוֹת לְעֶבְרִי,

כִּמְבַקְּשׁוֹת לְהַרְאוֹת אֶת יָפְיָן.

הַחַמָּנִית, הִיא בִּלְבַד,

פָּנֶיהָ לְגַלְגַּל־חַמָּה,

וְלֹא אִכְפַּת לָהּ

אִם לֹא אָשִׁיר, אוֹ אָשִׁיר אֶת חִנָּהּ.

סֹבִּי סֹבִּי וְנֶחֱזֶה בָּךְ!

מַה תֶּחֱזוּ בַּחַמָּנִית?

הַפְּנֵי שֶׁמֶשׁ בְּהִלַּת זְהָבָהּ,

אוֹ כֶּתֶר וַעֲטַרְתּוֹ עַלְעֲלֵי־פָּז?

מַה גֵּאֶה וָרָם גִּבְעוֹלָהּ

נוֹשֵׂא תִּפְרַחְתָּהּ הַזְּהֻבָּה,

אֲהַבְתִּיו שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַקַּרְקַע

וְעָלָיו הַשְּׂעִירִים כִּכְנָפַיִם מְרַחֲפוֹת

עִם רוּחַ וּדְבוֹרָה וְצוּפִית,

הַפּוֹקְדוֹת אֶת פִּרְחֵי גִּנָּתֵנוּ.