אָז יָגִיחַ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן מְרַשְׁרֵשׁ בַּדֶּשֶׁא.
יָצִיץ עַקְרָב אוֹרֵב.
נָדָל מַרְבֵּה־רַגְלַיִם יִצָּמֵד בְּגִיד הַזְּרוֹעַ
וְלֹא יַרְפֶּה.
צֹמֶת־הַיַּבְּלִית פּוֹרֶשֶׂת רֶשֶׁת,
לוֹפֶתֶת בִּסְבָכֶיהָ כָּל רֶגֶב אֲדָמָה –
חֲתֹר, אָדָם, לְעֹמֶק שָׁרָשֶׁיהָ!
הָאָדָם עֻלְפֶּה מִזֹּהַר רַב וּתְכֵלֶת…
וְאֵדֵי שָׁרָב עַל כֶּתֶף הֶהָרִים –
מַשָּׂא לַעֲיֵפָה עֲלֵי שִׁכְמוֹ.
עַפְעַפָּיו יוֹרִיד עַד מַחֲצִית מַבָּט
(כְּאִישׁוֹנֵי חָתוּל מוּל זִיו הַשֶּׁמֶשׁ),
וּבְעֵינַיִם, הָהּ, כָּלוֹת, מֻכּוֹת הַסַּנְוֵרִים
יְלַוֶּה סְנוּנִית לַמְּרוֹמִים –
צִפּוֹר שֶׁל דְּרוֹר,
נִשֵּׂאת לְלֹא מָרוּת,
וְנוֹשֵׂאת אֶת חֵרוּתוֹ אֶל מֵעֵבֶר לֶהָרִים.