הֲגַם אֲנִי אָבוֹא לָשִׁיר לָךְ,

דְּגָנִיָּה אָחוֹת וָאֵם?

אֲנִי תּוֹשָׁב, אֲנִי אֶזְרָח בָּךְ:

מֵיטַב נִיבִי – עָמָל אִלֵּם.

לַעֲפָרֵךְ דָּבוֹק דָּבַקְתִּי

כְּעֵץ רַעֲנָן בְּחֵיק הַנִּיר.

בָּרוּךְ לִי לְשַׁדֵּךְ יָנַקְתִּי

שֶׁלָּךְ – הַפְּרִי, הַצֵּל, הַשִּׁיר.

עִמְקֵךְ לִי עֲרִיסַת מוֹלֶדֶת,

דּוֹבֵב אֵלַי כָּל הַר דּוֹמֵם.

וְלֹא אֵדַע עוֹד נוֹף הֻלֶּדֶת,

וְזָרָה לִי שְׂפַת־הָאֵם.

הָיָה לִי חֲזוֹנֵךְ – לַהֶבֶת,

בְּכִשְׁלוֹנִי חַסְדֵּךְ לֹא מָשׁ.

אָחוֹת לְגִיל, לְדִמְעָה נוֹקֶבֶת,

אִתָּךְ אֶחֱזֶה בְּאוֹר חָדָשׁ.

וּמִי יִתֵּן לִי לֶכֶת, לֶכֶת

עַל רְגָבַיִךְ, בְּשָׂדֵךְ.

בְּגַן־חַיַּי תַּצְהִיב שַׁלֶּכֶת

וְיָדִי עוֹד בְּיָדֵךְ.