כִּי אָח יִהְיֶה הָאָדָם בַּיּוֹם הַהוּא

לְרֶמֶשׂ הָאָרֶץ וּלְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם

[ א"ד גורדון]

פֹּה בְּרוֹשִׁים עוֹמְדִים זְקוּפִים וְאִלְמֵי־פֶּה

וְתוּיָה לְצִדָּם דּוּמָם כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ.

מִקֶּדֶם לַנְּצָחִים יַרְדֵּן מֵימָיו נוֹשֵׂא

וְסוּף בִּקְהַל רָאשָׁיו יָנִיף בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ.

מִשְׁעוֹל רָפוּד שַׁלֶּכֶת, הֵד לְהֹלֶם שַׁעַל,

עַל לֹבֶן מַצֵּבוֹת יָנוּעַ צֵל עָלִים.

וְהַשָּׁלוֹם דּוֹבֵב מִצַּמָּרוֹת מִמַּעַל,

מִזֹּהַר הַיַּרְדֵּן, מִלַּחַשׁ הַגַּלִּים.

פֹּה כָּל מוֹרָא יָסוּר וּפַחַד הַצַּלְמָוֶת,

עָנֹג וְכֹה עָגוּם חִיּוּךְ הַהֲוָיָה.

מָחָר יַד־מִי תִּקְטֹף צְרוֹר פִּרְחֵי אַלְמָוֶת,

מָחָר וְתַאַגְדֵם בְּקֶסֶם הַבְּדָיָה.

וְאָב לִבְנוֹ, בְּאַגָּדַת חַיִּים וָמָוֶת,

יִפְתַּח אֶת סִפּוּרוֹ לֵאמֹר:" הָיֹה הָיָה.."

תר"ץ