רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

סִפְּרוּ, שֶׁאָדָם הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה, וְהָיָה אוֹהֲבָהּ, וְהָיְתָה מְכֻבֶּדֶת בְּעֵינָיו, וְהָיָה שׁוֹמֵעַ לִדְבָרֶיהָ וְעוֹשֶׂה לְפִי עֲצָתָהּ. וְהָיָה לוֹ גַן שֶׁנְּטָעוֹ בְיָדָיו, חָדָשׁ. הָיָה בָא כָל יוֹם לְטַפֵּל בּוֹ וּלְהַשְׁקוֹתוֹ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים: “אֵיזֶה דָבָר הוּא שֶׁנָּטַעְתָּ בְּגַנְּךָ?” אָמַר לָהּ: “כָּל מַה שֶּׁאַתְּ מִתְאַוָּה לוֹ וְרוֹצָה. וַהֲרֵי אֲנִי שׁוֹקֵד עַל תַּקָּנָתוֹ וְהַשְׁקָאָתוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם מַסְכִּים אַתָּה לְקַחְתֵּנִי וּלְטַיְּלֵנִי בוֹ שֶׁאֶרְאֶנּוּ, שֶׁאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ תְּפִלַּת כְּשֵׁרִים, שֶׁכֵּן תְּפִלָּתִי מִתְקַבֶּלֶת”. אָמַר לָהּ: “מוּטָב. הַמְתִּינִי לִי עַד שֶׁאֲנִי בָא אֵלַיִךְ מָחָר וְנוֹטְלֵךְ”. כְּשֶׁקָּם הָאִישׁ בַּבֹּקֶר נָטַל אֶת אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַגַּן עִמָּהּ. נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם אֵלָיו. וּמִיָּד בְּהִכָּנְסָם אֵלָיו הִסְתַּכְּלוּ בָהּ שְׁנַיִם מִן הַבַּחוּרִים מֵרָחוֹק. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: “אָדָם זֶה זַנַּאי הוּא וְאִשָּׁה זוֹ זַנָּאִית, וְלֹא נִכְנְסוּ לְגַן זֶה אֶלָּא לִזְנוֹת בּוֹ. עָקְבוּ אַחֲרֵי שְׁנֵיהֶם לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה מֵעִנְיָנָם, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִשְׁנֵי הַבַּחוּרִים, הִנֵּה עָמְדוּ לְצַד הַגַּן. אַךְ בַּאֲשֶׁר לָאִישׁ וּלְאִשְׁתּוֹ, הִנֵּה נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַגַּן, וְיָשְׁבוּ בוֹ הָכֵן. אָמַר לָהּ הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ: “הִתְפַּלְּלִי עָלַי הַתְּפִלָּה שֶׁהִבְטַחְתִּינִי”. אָמְרָה לוֹ: “אֵינִי מִתְפַּלֶּלֶת לְךָ עַד שֶׁתְּמַלֵּא צָרְכִּי זֶה שֶׁהַנָּשִׁים מְבַקְּשׁוֹת מִן הַגְּבָרִים”. אָמַר לָהּ: “אוֹי לָךְ אִשָּׁה, כְּלוּם לֹא הָיָה מֵאִתִּי דַי בַּבַּיִת. וַהֲרֵי כָאן חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְעַצְמִי מִהְיוֹת לְשִׁמְצָה. וְאַף יִתָּכֵן שֶׁזֶּה יַטְרִידֵנִי מֵעִסְקִי. וּכְלוּם אִי־אַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶֹיִּרְאֵנוּ אָדָם?” אָמְרָה לוֹ: “לֹא נָשִׂים לֵב לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ עוֹשִׂים תּוֹעֵבָה וְלֹא דָבָר הָאָסוּר. וּבַאֲשֶׁר לְהַשְקָאַת גַּן זֶה, הֲרֵי שָׁהוּת לְכָךְ, וְיָכֹל אַתָּה לְהַשְׁקוֹתוֹ בְאֵיזֶה זְמַן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה”. לֹא קִבְּלָה מִמֶּנּוּ כָל אֲמַתְלָא וְטַעֲנָה, וְהִפְצִירָה בוֹ. בְּאוֹתָה שָֹעָה קָם וְיָשֵׁן עִמָּהּ. וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם שְׁנֵי הַבַּחוּרִים הַנִּזְכָּרִים, תָּקְפוּ אוֹתָם וּתְפָשׂוּם וְאָמְרוּ לָהֶם: “אֵין אָנוּ מְשַׁחְרְרִים אֶתְכֶם שֶׁמִּן הַזּוֹנִים אַתֶּם. וְאִם אֵין אָנוּ בָאִים אֶל הָאִשָּׁה, הֲרֵינוּ מוֹסְרִים דִּינְכֶם לַשּׁוֹפֵט”. אָמַר לָהֶם: “אוֹי לָכֶם, הֲרֵי אִשְׁתִּי הִיא זוֹ, וַאֲנִי בַעַל הַגָּן”. לֹא שָׁמְעוּ כְלָל וּכְלָל לְדִבְרֵיהֶם. וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא שֶׁקָּמוּ עַל הָאִשָּׁה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעֲקָה וְקָרְאָה אֶת בַּעְלָהּ לְעֶזְרָה, לֵאמֹר: “אַל תַּנִּיחַ אֶת הָאֲנָשִׁים לְפָרְעֵנִי לְשִׁמְצָה”. פָּנָה לְעֶבְרָה כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא לְעֶזְרָה. חָזַר אֵלָיו אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם וְהִכָּהוּ בְאֶבֶן וַהֲרָגוֹ וְחִלְּלוּ אֶת כְּבוֹד הָאִשָּׁה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁשְּׁנֵי הַבַּחוּרִים, חִלְּלוּ אֶת כְּבוֹד הָאִשָּׁה, אַחֲרֵי שֶׁהָרְגוּ אֶת בַּעְלָה. וְלֹא אָמַרְנוּ לְךָ זֶה, הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כְדֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁלֹּא יָאֶה לְאָדָם לִשְׁמֹעַ אֶל דִּבְרֵי אִשְׁתּוּ וְלֹא לְצַיֵּת לָהּ בְּשׁוּם עִנְיָן וְלֹא לְקַבֵּל דַּעְתָּהּ בְּעֵצָה. וְהִשָּׁמֵר לְךָ שֶׁלֹּא לִלְבֹּש בֶּגֶד הַבַּעֲרוּת אַחֲרֵי שֶׁלָּבַשְׁתָּ בֶּגֶד הֶחָכְמָה וְהַיֹּשֶר, אוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַדֵּעָה הַנִּפְסֶדֶת אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ אַחֲרֵי הַדֵּעָה הַיְשָׁרָה הַמּוֹעִילָה. וְאַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי תַעֲנוּג פָּעוּט שֶׁדַּרְכּוֹ מוֹבִילָה אֶל הַקַּלְקָלָה וְסוֹפוֹ לַאֲבַדּוֹן יֶתֶר וְקָשֶׁה”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ זֹאת מִפִּי שִׁמָאס אָמַר לוֹ: “לְמָחָר אֲנִי יוֹצֵא אֲלֵיהֶם, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים”. יָצָא שִׁמָאס אֶל הַנִּמְצָאִים שָׁם מִגְּדוֹלֵי הַמַּמְלָכָה וּמָסַר לָהֶם אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ. הִגִּיעוּ דְבְרָיו גַּם לְאָזְנֶיהָ שֶׁל אֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ. נִכְנְסָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמְרָה לוֹ: “אֵין הַנְּתִינִים אֶלָּא עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם מֵעַתָּה רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ לֹא נַעֲשֵׂיתָ אֶלָּא עֶבֶד לִנְתִינֶיךָ מְפַחֵד וְחוֹשֵׁשׁ מִדַּעְתָּם. רְצוֹנָם לִבְחוֹן אֶת אֲשֶׁר בְּנַפְשְׁךָ, וְאִם יִמְצְאוּךָ חַלָּשׁ יִבְזוּ לְךָ. אַךְ אִם יִמְצְאוּ שֶׁחָזָק אַתָּה יִירָאוּךָ. כָּךָ מִנְהָגָם שֶׁל מִשְׁנִים רָעִים בְּמַלְכָּם, שֶׁכֵּן עָרְמָתָם רַבָּה. וּכְבָר הֶרְאֵיתִי לְךָ בָּהִיר אֶת אֲמִיתּוּת מְזִמָּתָם. וְאִם אַתָּה מַסְכִּים לָהֶם לְמַה שֶּׁהֵם מְבַקְּשִׁים, מוֹצִיאִים הֵם אוֹתְךָ מִדַּרְכְּךָ לְמַה שֶּׁהֵם רוֹצִים, וְאֵינָם פּוֹסְקִים מֵהַעֲבִיר אוֹתְךָ מֵעִנְיָן אֶל עִנְיָן עַד שֶׁהֵם מַפִּילִים אוֹתְךָ בְּתוֹךְ הָאֲבַדּוֹן. וְיִהְיֶה כָמוֹךָ כְּמוֹ הַסּוֹחֵר וְהַגַּנָּבִים”. אָמַר לָה הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמְרָה לוֹ:

המלצות קוראים
תגיות