רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַקּוֹרֵא עִם הַצַבִּים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

סִפְּרוּ שֶׁצַבִּים הָיוּ בְאִי מִן הָאִיִּים. וְהָיָה אוֹתוֹ אִי מֻשְׁפָּע בְּאִילָנוֹת וּבְפֵרוֹת וּנְהָרוֹת. קָרָה מִקְרֶה שֶׁקּוֹרֵא עָבַר עָלָיו יוֹם אֶחָד, וּכְבָר פְּגָעוּהוּ הַחֹם וְהָעֲיֵפוּת. כְּשֶׁהֵצִיק לוֹ זֶה נָפַל בְּאוֹתוֹ אִי שֶׁבּוֹ אוֹתָם צַבִּים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם בִּקֵּשׁ מִפְלָט אִתָּן וְחָנָה אֶצְלָם. וְהָיוּ רוֹעִים בִּסְבִיבוֹת הָאִי וְחוֹזְרִים לִמְקוֹמָם. כְּשֶׁחָזְרוּ מִמַּרְעִיתָם לִמְקוֹמָם וְרָאוּ אֶת הַקּוֹרֵא בוֹ, נָשָׂא חֵן אֶצְלָם וְיִפָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים בְּעֵינֵיהֶם. שִׁבְּחוּ לְבוֹרְאָם וְאָהֲבוּ קוֹרֵא זֶה אַהֲבָה רַבָּה. וְשָׂמְחוּ בוֹ. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “אֵין סָפֵק שֶׁזֶּהוּ מִן הַיָּפִים שֶׁבָּעוֹפוֹת”. הָיָה כָל אֶחָד מֵהֶם נוֹהֵג בּוֹ רַכּוֹת וְנוֹטֶה אֵלָיו. כְּשֶׁרָאָה מֵהֶן מֵיטַב הָאַהֲבָה, נָטָה אַחֲרֵיהֶם וְהִשְׁתַּעֲשַׁע בְּחֶבְרָתָם, הָיָה עָף לְכָל עֵבֵר שֶׁרָצָה, וּלְעֵת עֶרֶב חוֹזֵר לָלוּן אֶצְלָם, וְעָף כְּשֶׁהֵעִיר הַבֹּקֶר לְמָקוֹם שֶׁבִּקֵּשׁ. נַעֲשָׂה זֶה מִנְהָגוֹ וְהִמְשִׁיךְ בְּכָךְ מֶשֶׁךְ זְמַן. כְּשֶׁרָאוּּ הַצַּבִּים שֶׁהֵעָדְרוֹ מֵהֶם מְשׁוֹמֵם אוֹתָם, וְנִתְבָּרֵר לָהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְשֶׁכְּשֶׁהוּא קָם בַּבֹּקֶר הוּא מִזְדָּרֵז לָעוּף בְּטֶרֶם יַרְגִּישׁוּ בוֹ לַמְרוֹת רֹב אַהֲבָתָם לוֹ, אָמְרוּ זֶה לַזֶה: “הִנֵּה קוֹרֵא זֶה אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וְהָיָה לָנוּ לְיָדִיד, וְאֵין לָנוּ כֹחַ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. מַה אֵפוֹא הַתַּחְבּוּלָה שֶׁיַּמְשִׁיךְ לַעֲמֹד אִתָּנוּ תָּמִיד, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוּא עָף הוּא נִפְקַד מֵאִתָּנוּ כָל הַיּוֹם וְאֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ אֶלָֹּא בַלַּיְלָה”. יָעַץ אוֹתָם אֶחָד מֵהֶם לֵאמֹר: “הֵרָגְעוּ, אַחַי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעַזְבֵנוּ גַם כְּהֶרֶף־עַיִן אֶחָד”. אָמְרוּ לוֹ כֻלָּם: “אִם כָּךְ אַתָּה עוֹשֶׂה, נִהְיֶה לְךָ כֻלָּנוּ לַעֲבָדִים”. כְּשֶׁבָּא הַקּוֹרֵא מִמַּרְעִיתוֹ וְיָשַׁב בֵּינֵיהֶם, קָרַב אֵלָיו הַצָּב הֶעָרוּם, וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ וְאֵחֵל לוֹ שָׁלוֹם לְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, דַּע שֶׁאלֹהִים חֲנָנְךָ מֵאִתָּנוּ אַהֲבָה, וְכָזֹאת נָטַע בְּלִבְּךָ אַהֲבָה לָנוּ, וְהָיִיתָ לָנוּ בִשְׁמָמָה זוֹ לְרֵעַ־שַׁעֲשׁוּעִים. וְהַזְּמַן הַיָּפֶה בְיוֹתֵר לַאֲהוּבִים הוּא בִּהְיוֹתָם יַחְדָּו, וְהַצָּרָה הַקָּשָׁה בְיוֹתֵר הִיא הָרִחוּק וְהַפֵּרוּד. וְאוּלָם אַתָּה עוֹזֵב אוֹתָנוּ עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְאֵין אַתָּה חוֹזֵר אֵלֵינוּ אֶלָּא בִשְׁעַת שְׁקִיעַת־הַחַמָּה. וְאָנוּ בִבְדִידוּת שׁוֹמְמִים עַד מְאֹד, וּכְבָר הָיִינוּ מְצֵרִים עַל זֶה הַרְבֵּה וְצַעֲרֵנוּ עָצוּם בִּגְלַל זֶה”. אָמַר לוֹ הַקּוֹרֵא: “אָמְנָם כֵּן, אֲנִי אַהֲבָה בִי לָכֶם וּתְשׁוּקָתִי רַבָּה אֲלֵיכֶם יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁלָּכֶם וְאֵין פְּרִידַתְכֶם קַלָּה עָלַי. וְאוּלָם אֵין בְּיָדִי תַּחְבּוּלָה נֶגֶד זֶה, בִּהְיוֹתִי עוֹף בַּעַל־כְּנָפַיִם, וְאִי־אֶפְשָׁר לִי לַעֲמֹד אִתְּכֶם תָּמִיד. אֵין זֶה מִטִּבְעִי. שֶׁכֵּן הָעוֹף בַּעַל הַכְּנָפַיִם אֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ אֶלָּא בַלַּיְלָה לְשֵׁם שֵׁנָה. וּכְשֶׁהַבֹּקֶר מֵאִיר הוּא עָף וְרוֹעֶה בְכָל מָקוֹם הַמּוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו”. אָמַר לוֹ הַצָּב: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, וְאוּלָם בַּעַל הַכְּנָפַיִם בְּרֹב הַזְּמַנִּים אֵין כָּל מְנוּחָה לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין מַגִּיעַ לוֹ מִן הַטּוֹבָה גַּם הָרֶבַע מִן הֶעָמָל שֶׁהוּא מוֹצֵא, וְתַכְלִית הַמְבֻקָּשׁ לִבְּרִיָּה הִיא הָרְוָחָה וְהַמְּנוּחָה. וַהֲרֵי אָנוּ כְּבָר שָׁת אֱלֹהִים בֵּינֵינוּ וּבֵינְךָ אַהֲבָה וְרֵעוּת וְחוֹשְׁשִׁים אָנוּ לְךָ מִפְּנֵי מִי שֶׁיָּצוּד אוֹתְךָ מֵאוֹיְבֶיךָ וְתֹאבַד וְיִמָּנַע מֵאִתָּנוּ רְאוֹת פָּנֶיךָ”. עָנָה לוֹ הַקּוֹרֵא לֵאמֹר: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ. וְאוּלָם מַה אִתְּךָ מִן הָעֵצָה וְהַתַּחְבּוּלָה בְעִנְיָנִי?” אָמַר לוֹ הַצָּב: “שֶׁתִּמְרֹט אֶת נוֹצוֹת כְּנָפֶיךָ, הַמְמַהֲרִים לַהֲעִיפְךָ וְתֵשֵׁב אֶצְלֵנוּ בְּשַׁלְוָה וְתֹאכַל מִצֵּידֵנוּ וְתִשְׁתֶּה מִמַּשְׁקֵנוּ בִמְקוֹם מִרְעֶה זֶה מְרֻבֶּה הָעֵצִים וְהַפֵּרוֹת הַבְּשֵׁלִים, וְנַעֲמֹד אֲנַחְנוּ וְאַתָּה בְמָקוֹם פּוֹרֶה זֶה, וְיִתְעַנֵּג כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עַל חֲבֵרוֹ”. נָטָה הַקּוֹרֵא לִדְבָרָיו שֶׁכֵּן בִּקֵּשׁ מְנוּחָה לְעַצְמוֹ. מָרַט אֶת נוֹצוֹתָיו אַחַת אַחַת, לְפִי שֶׁמָּצָא לְטוֹב עַל־כִּי עֲצַת הַצַּבִּים. יָשַׁב נָכוֹן אֶצְלָם חַי אִתָּם וּמְרֻצֶּה בַּתַּעֲנוּג הַפָּעוּט וְהַשִׂמְחָה הָעוֹבֶרֶת וּפוֹסֶקֶת. וַעֲדַיִן הוּא בְּמַצָּב זֶה כְּשֶׁחֻלְדַּת־הַסְּנָאִים עוֹבֶרֶת עָלָיו, הֵעִיפָה עָלָיו עַיִן וְהִתְבּוֹנְנָה בוֹ וּמְצָאַתּוּ קְצוּץ־כְּנָפַיִם, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרוֹמֵם. כְּשֶׁרָאַתְהוּ בְמַצָּב זֶה שָׂמְחָה עָלָיו שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְאָמְרָה בְּלִבָּהּ: “הֲרֵי קוֹרֵא זֶה בְרִיא־בָשָׂר מְעוּט־הַנּוֹצָה”. קָרְבָה אֵלָיו חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים וְטָרְפָה אוֹתוֹ. צָרַח הַקּוֹרֵא וּבִקֵּשׁ עֶזְרָה מִן הַצַּבִּים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד שֶׁלֹא בָאוּ לְעֶזְרָתוֹ, אֶלָֹּא גַם הִתְרַחֲקוּ מֵעָלָיו וְהִתְכַּנְּסוּ יַחְדָּו כְּשֶׁרָאוּ אֶת חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים תוֹפֶסֶת אוֹתוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ אֶת חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים מְעַנָּה אוֹתוֹ הֶחֱנִיקָם הַבְּכִי עָלָיו. אָמַר לָהֶם הַקּוֹרֵא: “כְּלוּם יֵשׁ אִתְּכֶם מַשֶּׁהוּ זוּלַת הַבְּכִי?” אָמְרוּ לוֹ: “אָחִינוּ, אֵין לָנוּ לֹא כֹחַ וְלֹא יְכֹלֶת וְלֹא תַּחְבּוּלָה בְּעִנְיַן חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים”. בְּאוֹתָה שָׁעָה נִתְעַצֵּב הַקּוֹרֵא וְנִכְרְתָה תִקְוָתוֹ מֵחַיָּיו, וְאָמַר לָהֶם: “אֵין בָּכֶם הָאֲשְׁמָה. אֵין הָאַשְׁמָה אֶלָּא בִי, בַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְקוֹלְכֶם וּמָרַטְתִּי נוֹצוֹתַי שֶׁאֲנִי עָף בָּהֶן. וְרָאוּי אֲנִי לֶאֱבֹד עַל שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּקוֹלְכֶם, וְאֵין לִי תְלֻנָּה עֲלֵיכֶם”. “וְאַף אֲנִי לֹא אֶתְלוֹנֵן עֲלֵיכֶן, הַנָּשִׁים, כִּי עָלַי תְלֻנָּתִי וְאוֹכִיחַ אֶת נַפְשִׁי בַּאֲשֶׁר לֹא שָׂמָה דַּעְתִּי, שֶׁאַתֶּן הַסִּבָּה לַעֲבֵרָה שֶׁעָבַר אָבִינוּ אָדָם וְשֶׁבִּגְלָלָה יָצָא מִגַּן־עֵדֶן, וְשָׁכַחְתִּי שֶׁאַתֶּן שֹׁרֶשׁ כָּל רָע, וְשָׁמַעְתִּי בְקוֹלְכֶן בְּבַעֲרוּתִי וְשִׁגְיוֹן דַּעְתִּי וְרֹעַ תַּכְסִיסִי וְהָרַגְתִּי אֶת מִשְׁנֵי וּמוֹשְׁלֵי מַמְלַכְתִּי, שֶׁהָיוּ יוֹעֲצִים טוֹב לִי בְכָל הָעִנְיָנִים, וְהָיוּ חֵילִי וֶאֱיָלוּתִי בְכָל עִנְיָן שֶׁהִדְאִיגַנִי. וּמֵעַתָּה אֵינִי מוֹצֵא תְמוּרָה לָהֶם, וְלֹא אֶחָד שֶׁיְּמַלֵא מְקוֹמָם, וּכְבָר נָפַלְתִּי בַאֲבַדּוֹן עָצוּם”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁאוֹתוֹ מֶלֶךְ הוֹכִיחַ עַצְמוֹ וְאָמַר: “בְבַעֲרוּתִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלְכֶן וְהָרַגְתִּי אֶת מִשְׁנַי. וּמֵעַתָּה אֵינִי מוֹצֵא תְמוּרָה לָהֶם, וְאִם אֵין אֱלֹהִים מַרְאֶה לִי מוֹצָא עַל־יְדֵי מִי שֶׁהוּא שֶׁעֲצָתוֹ תוֹבִילֵנִי לְמַה שֶּׁהַצָּלָה לִי בוֹ, הֲרֵי נָפַלְתִּי בַאֲבַדּוֹן עָצוּם”. קָם לַחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, אַחֲרֵי שֶׁקּוֹנֵן עַל הַמִּשְׁנִים וְהַחֲכָמִִים לֵאמֹר: “מִי יִתֵּן וְהָיוּ אֲרָיוֹת אֵלֶּה אֶצְלִי כָּעֵת וְלוֹ רַק שָׁעָה אַחַת, שֶׁאֶצְטַדֵּק לִפְנֵיהֶם וְאֶרְאֶה אוֹתָם וַאֲתַנֶּה לִפְנֵיהֶם עִנְיָנִי, וּמַה שֶּׁחָל בִי אַחֲרֵיהֶם”. וְלֹא פָסַק לִשְׁקֹעַ בְּיָם הַדְּאָגָה כָּל יוֹמוֹ, אֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַלַּיְלָה, קָם וְשִׁנָּה בְגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים בָּלִים וְהִתְחַפֵּשׂ וְיָצָא לְשׁוטֵט בָּעִיר, שֶׁמָּא יִשְׁמַע מִפִּי אִישׁ מִלָּה שֶׁתַּרְגִּיעַ אוֹתוֹ. וַעֲדַיִן הוּא מְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת, וְהִנֵּה לְפָנָיו שְׁנֵי נְעָרִים בּוֹדְדִים לְנַפְשָׁם יוֹשְׁבִים לְיַד קִיר, שָׁוִים בְּגִילָם, כָּל אֶחָד מֵהֶם בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה שָׁנָה. שָׁמַע אוֹתָם מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם. הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם עַד כְּדֵי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם וְלַהֲבִינָם. שָׁמַע אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר לַשֵּׁנִי: “שְׁמַע, אָחִי, מַה שֶׁסִּפֵּר לִי אָבִי לֵיל אֶמֶשׁ בְּעִנְיָן שֶׁנָּפַל בִּזְרִיעָתוֹ לִזְמַנָּיו וְיִבֵּשׁ אוֹתָהּ קוֹדֵם זְמַנָּהּ בְּסִבַּת חֹסֶר הַגְּשָׁמִים וְהַצָּרָה הָרַבָּה שֶׁבָּאָה עַל עִיר זוֹ”. אָמַר לוֹ הַשֵּׁנִי: “כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה, מַה הַסִּבָּה לְצָרָה זוֹ?” אָמַר לוֹ: “לָאו. אַךְ אִם אַתָּה יוֹדֵעַ אוֹתָהּ, הַגֵּד לִי אוֹתָהּ”. עָנָה אוֹתוֹ לֵאמֹר: “הֵן, יוֹדֵע אֲנִי אוֹתָהּ, וַאֲנִי מַגִּידָּה לְךָ. דַּע, שֶׁאֶחָד יְדִידֵי אָבִי אָמַר לִי. שֶׁמַּלְכֵּנוּ הָרַג אֶת מִשְׁנָיו וְאֶת שָׂרָיו גְדוֹלֵי־מַמְלַכְתּוֹ, מִבְּלִי חֵטְא שֶׁחָטְאוּ וְרַק מִתּוֹךְ אַהְבָתוֹ לְנָשָׁיו וּנְטוֹתוֹ אֲלֵיהֶן, וְשֶׁהַמִּשְׁנִים הֱנִיאוּהוּ מִזֶּה, וְלֹא חָזַר בּוֹ, וְצִוָּה לְהָרְגָם, בְּשָׁמְעוֹ בְקוֹל נָשָׁיו, עַד שֶׁהָרַג גַּם אֶת שִׁמָאס אָבִי, מִשְׁנֵהוּ וּמִשְׁנֵה אָבִיו לְפָנָיו, שֶׁהָיָה אִישׁ עֲצָתוֹ, וְאוּלָם עוֹד תִּרְאֶה אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בוֹ אֱלֹהִים בִּגְלַל חֲטָאָיו אֲשֶׁר חָטָא בָהֶם וְיִנְקֹם נִקְמָתָם מִמֶּנּוּ”. אָמַר הַנַּעַר: “וּמַה הוּא שֶׁיֵּשׁ לְצַפּוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אֱלֹהִים בּוֹ אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁמְדוּ?” אָמַר לוֹ: “דַּע שֶׁמֶּלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ כְּבָר זִלְזֵל בְּמַלְכֵּנוּ וְשָׁלַח אֵלָיו אִגֶּרֶת, שֶׁהוּא נוֹזֵף בּוֹ בְתוֹכָהּ וְאוֹמֵר לוֹ: “בְּנֵה לִי אַרְמוֹן בְּלֵב הַיָּם, וְאִם אִי־אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֵלֶיךָ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְלֻגּוֹת פָּרָשִׁים שֶׁכָּל פְּלֻגָּה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לוֹחֲמִים בָּהּ, וְשָׁת לִמְפַקֵּד צָבָא זֶה אֶת בַּדִיע מִשְׁנִי, וְהוּא נוֹטֵל מַלְכוּתְךָ וְהוֹרֵג אֲנָשֶׁיךָ, וְלוֹקֵחַ אוֹתְךָ בַּשְּׁבִי עִם נָשֶׁיךָ”. וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו שְׁלִיחַ קַצְוֵי הֹדּוּ עִם מִכְתָּב זֶה, נָתַן לוֹ שָׁהוּת שְׁלשָׁה יָמִים. וְדַע, אָחִי, שֶׁאוֹתוֹ מֶלֶךְ עֲנָק קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא, בַּעַל כֹּחַ וֶאֱיָל רַב, וּבְמַלְכוּתוֹ עַם רַב, וְאִם אֵין מַלְכֵּנוּ מוֹצֵא תַּחְבּוּלָה לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ מִפְּגֹעַ בּוֹ, הוּא נוֹפֵל לַֹאֲבַדּוֹן. וְאַחֲרֵי שֶׁיֹּאבַד מַלְכֵּנוּ יִקַּח מֶלֶךְ זֶה אֶת רְכוּשֵׁנוּ וְיַהֲרֹג אֶת אֲנָשֵׁינוּ וְיוֹלִיךְ בַּשֶּׁבִי אֶת נָשֵׁינוּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, נִתּוֹסְפָה חֶרְדָּתוֹ. נָטָה אֶל שְׁנֵי אֵלֶּה וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “נַעַר זֶה חָכָם הוּא, שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ דָבָר שֶׁלֹא שָׁמַע אוֹתוֹ מִמֶּנִּי. שֶׁכֵּן הָאִגֶּרֶת שֶׁבָּאָה מֵאֵת מֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדוּ אֶצְלִי הִיא וְסוֹד הוּא עִמִּי, וְלֹא נוֹדַע הַדָּבָר לְאַף אֶחָד זוּלָתִי. כֵּיצַד זֶה נוֹדַע אֵפוֹא לְנַעַר זֶה הַדָּבָר? אָכֵן מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִי מִפְלָט אֶצְלוֹ, מְדַבֵּר אֵלָיו וְשׁוֹאֵל מֵאֱלֹהִים, שֶׁאֶמְצָא לִי מִפְלָט עִמּוֹ”. קָרַב הַמֶּלֶךְ אֶל הַנַּעַר בַּעֲדִינוּת וְאָמַר לוֹ: “יֶלֶד חָבִיב, מַה הוּא זֶה שֶׁסִּפַּרְתּוֹ בִדְבַר מַלְכֵּנוּ, שֶׁהֵרַע אֶת כָּל הָרָעָה בַהֲרִיגַת מִשְׁנָיו וְרַבֵּי־מֶמְשַׁלְתּוֹ? אָכֵן נָכוֹן אֱמֶת הִיא שֶׁהֵרַע לְעַצְמוֹ וְלִנְתִינָיו, וְצָדַקְתָּ בְּמַה שֶׁאָמַרְתָּ, וְאוּלָם הַגֵד לִי, הַיֶּלֶד, מִנַּיִן יָדַעְתָּ שֶׁמֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ כָּתַב אִגֶּרֶת אֶל מַלְכֵּתנוּ, וְנָזַף בּוֹ בְתוֹכָהּ וְאָמַר לוֹ כַּדְּבָרִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַרְתָּ?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “כְּבָר יָדַעְתִּי זֹאת מִדִּבְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁלֹּא יִסָּתֵר מֵאֱלֹהִים שׁוּם דָּבָר, וְזַרְעוֹ שֶׁל אָדָם בְּתוֹכָם רוּחָנִיּוּת, הַמְגַלָּה לָהֶם אֶת הַסּוֹדוֹת הַנִּסְתָּרִים”. אָמַר לוֹ: “צָדַקְתָּ, בְּנִי. וְאוּלָם כְּלוּם יֵשׁ לְמַלְכֵּנוּ תַּחְבּוּלָה וְתַכְסִיס לַהֲדֹף מֵעַל עַצְמוֹ וּמֵעַל מַמְלַכְתוֹ אֶת הַצָּרָה הַקָּשָׁה הַזֹאת?” עָנָה הַנַּעַר לֵאמֹר: “הֵן. כְּשֶׁיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֵלַי וְיִשְׁאַל פִּי מַה הוּא שֶׁיַעֲשֶׂנּוּ לַהֲדֹף בּוֹ אֶת אוֹיְבוֹ וְיִנָּצֵל מִמְּזִמָּתוֹ, אֲנִי מַגִּיד לוֹ מַה הוּא שֶׁהַצָּלָה בוֹ בְכֹחַ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמִי הוּא זֶה שֶׁיּוֹדִיעַ אֶת זֹאת אֶת הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁיִּשְׁלַח אֵלֶיךָ וְיַזְמִינְךָ?” עָנָה אוֹתוֹ לֵאמֹר: "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי עָלָיו שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים יוֹדְעֵי דָבָר וְעֵצָה נְכוֹחָה. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ אֵלַי, הוֹלֵךְ אֲנִי עִמָּהֶם אֵלָיו, וּמַגִּיד לוֹ מַה הוּא שׁתַּקָּנָה בוֹ לַהֲסָרַת הַצָּרָה מֵעָלָיו. אַךְ אִם הוּא מַזְנִיחַ עִנְיָן קָשֶׁה זֶה וּמִתְעַסֵּק בְּשַׁעֲשׁוּעָיו עִם נָשָׁיו, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁהַצָּלָתוֹ בוֹ וּפוֹנֶה אֵלָיו מֵעַצְמִי, הוּא מְצַוֶּה לְהָרְגֵנִי כְּמוֹ אוֹתָם הַמִּשְׁנִים, וּתְהִי יְדִידוּתִי לוֹ סִבָּה לְהַשְׁמָדָתִִי, וִיזַלְזְלוּ בִי בְנֵי אָדָם וְיַחְשְׁבוּנִי לַחֲסַר תְּבוּנָה, וְאֶהְיֶה כָלוּל בְּתוֹךְ אֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם אָמְרוּ: ‘מִי שֶׁיְּדִיעָתוֹ מְרֻבֶּה מִשִּׂכְלוֹֹ – הֲרֵי אָבָד חָכָם זֶה בְּטִפְּשׁוּתוֹ’. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הַנַּעַר, עָמַד עַל אֲמִתּוּת חָכְמָתוֹֹ וְנִתְבָּרֵר לוֹ יִתְרוֹנוֹ, וְהָיָה בָרִי לוֹ שֶׁהַהַצָּלָה תַגִּיעַ לוֹ וְלִנְתִינָיו עַל יָדוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּנָה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ שׁוּב בִּדְבָרִים וְאָמַר לוֹ: “מֵאַיִן אַתָּה, וְהֵיכָן בֵּיתְךָ?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “הִנֵּה קִיר זֶה גוֹבֵל עִם בֵּיתֵנוּ”. נָתַן הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, וְנִפְרַד מִן הַנַּעַר וְחָזַר לְאַרְמוֹנוֹ שָׂמֵחַ. כְּשֶׁיָּשַׁב נָכוֹן בְּבֵיתוֹ לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְצִוָּה לְהָבִיא לוֹ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּמָנַע אֶת הַנָּשִׁים מִבּוֹא לְפָנָיו, וְאָכַל וְשָָׁתָה וְהוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַצָּלָה וְעֶזְרָה וּסְלִיחָה וּמְחִילָה עַל זֶה שֶׁעָשָׂה בִמְלֻמְּדֵי מַמְלַכְתּוֹ וּבְרָאשֶׁיהָ. שָׁב אֶל אֱלֹהִים בִּתְשׁוּבָה גְמוּרָה, וְנָטַל עַל עַצְמוֹ צוֹם וּתְפִלָּה וְהִרְבָּה בִנְדָרִים. קָרָא לְאַחַד נְעָרָיו מִבְּנֵי הַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ, וְתֵאֵר לוֹ אֶת מְקוֹם הַנַּעַר וְצִוָּהוּ לָלֶכֶת אֵלָיו וּלְהָבִיא אוֹתוֹ לְפָנָיו בַּעֲדִינוּת. הָלַךְ אוֹתוֹ עֶבֶד אֶל הַנַַּער וְאָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא אוֹתְךָ לְטוֹבָה שֶׁתַּגִּיעַ לְךָ מֵאִתּוֹ, וְלִשְׁאֹל מִמְּךָ שְׁאֵלָה, וְאַחֲרֵי זֶה תַחֲזֹר בְּטוֹבָה אֶל מְעוֹנְךָ”. עָנָה לוֹ הָעֶלֶם: “וּמַה חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ שִׁבִּגְלָלוֹ קְרָאָנִי?” אָמַר לוֹ הַמְשָׁרֵת: “הָעִנְיָן שֶׁקְּרָאֲךָ אֲדוֹנִי בִגְלָלוֹ, שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה הוּא”. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “אֶלֶף שׁוֹמֵעַ אֲנִי לוֹ וְאֶלֶף אֲנִי מְצַיֵּת לִפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ”. הָלַךְ עִמּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁנִּמְצָא לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲוָה לֵאלֹהִים וְהִתְפַּלֵּל לַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם. הֶחֱזִיר לוֹ הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וְצִוָּה עָלָיו לָשֶׁבֶת, וְיָשַׁב. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַנַּעַר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ נָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִיר לוֹ הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וְצִוָּהוּ לָשֶׁבֶת, וְיָשַׁב. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה, מִי הוּא זֶה שֶׁדִּבֵּר עִמְךָ אֶמֶשׁ?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “וְהֵיכָן הוּא?” עָנָה לוֹ: “הוּא זֶה הַמְדַבֵּר אֵלַי בְּשָׁעָה זוֹ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, חֲבִיבִי”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לָשִׂים כִּסֵּא לְצַד כִּסְאוֹ וְהושִׁיבוֹ עָלָיו, וְצִוָּה לְהָבִיא מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. נִכְנְסוּ בְשִׂיחָה עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לַנַּעַר: “אַתָּה הַמִּשְׁנֶה, שׂוֹחַחְתָּ עִמִּי אֶמֶשׁ שִׂיחָה, וְאָמַרְתָּ בָהּ, שֶׁתַּחְבּוּלָה עִמְּךָ לְבַטֵּל עַל יָדָהּ אֶת מְזִמַּת מֶלֶךְ הֹדּוּ. מַה הִיא אֵפוֹא תַּחְבּוּלָה זוֹ? וְכֵיצַד הַתַּכְסִיס לְהַעֲבִיר רָעָתוֹ מֵעָלֵינוּ? הַגֵּד לִי, שֶׁאָשִׁית אוֹתְךָ רִאשׁוֹן לַמְדַבְּרִים עִמִּי בַּמַּלְכוּת, וְשֶׁאֶבְחַר אוֹתְךָ לְמִשְׁנֶה לִי, וְאֶהְיֶה הוֹלֵךְ אַחֲרֵי עֲצָתְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתְּיָעֵץ אוֹתִי, וְשֶׁאֶגְמֶָלְךָ גְּמוּל יָקָר”. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “יְהִי גְמוּלְךָ לְךָ, הַמֶּלֶךְ, וְהָעֵצָה וְהַתַּכְסִיס הֵם אֵצֶל נָשֶׁיךָ, שֶׁיָּעֲצוּ אוֹתְךָ עַל הֲרִיגַת אָבִי שִׁמָאס עִם שְׁאָר הַמִּשְׁנִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ זֹאת, הִתְבַּיֵּשׁ וְנֶאֱנַח וְאָמַר: “נַעַר חָבִיב, כְּלוּם שִׁמָאס אָבִיךָ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ?” עָנָה אוֹתוֹ הַנַּעַר לֵאמֹר: “אָכֵן שִׁמָאס אָבִי הוּא בֶאֱמֶת, וַאֲנִי אָמְנָם בְּנוֹ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵֹּא הַמֶּלֶךְ הַכְנָעָה וְדָמְעוּ עֵינָיו וְהִתְפַּלֵּל לִסְלִיחַת אֱלֹהִים וְאָמַר: “עֶלֶם, אָכֵן פָּעַלְתִּי זֹאת בְּבַעֲרוּתִי וַעֲצָתָן הָרָעָה שֶׁל הַנָּשִׁים, כִּי רַבָּה מְזִמָּתָן1 וְאוּלָם מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, שֶׁתְּהֵא סוֹלֵחַ לִי, וַאֲנִי שָׂם אוֹתְךָ בִמְקוֹם אָבִיךָ וּבְמַדְרֵגָה נַעֲלָה יוֹתֵר מִמַּעֲלָתוֹ. וּכְשֶׁיָּבוֹא קֵץ לְפֻרְעָנוּת זוֹ שֶׁיָּרְדָה עָלֵינוּ, אֲנִי שָׂם לְךָ רְבִיד זָהָב בְּצַוָּארְךָ וּמַרְכִּיבְךָ בַּמִּרְכֶּבֶת הַכְּבוּדָה בְּיוֹתֵר וּמְצַוֶּה לַמַּכְרִיז לְהַכְרִיז לְפָנֶיךָ לֵאמֹר: “נַעַר יָקָר זֶה הוּא בַעַל הַכִּסֵּא הַשֵּׁנִי אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְזֶה שֶׁהִזְכַּרְתָּ מֵעִנְיַן הַנָּשִׁים, הִנֵּה כְבָר נוֹטֵר אֲנִי בְלִבִּי נָקָם מֵהֶן, וְעושֶׂה זֹאת בַּשָּׁעָה שֶׁיִּרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. מֵעַתָּה אֱמֹר לִי אֵפוֹא מַה שֶּׁעִמְּךָ מִן הַתַּכְסִיס, שֶׁיֵּרָגַע לְבָבִי”. עָנָה אוֹתוֹ הַנַּעַר לֵאמֹר: “הִשָּׁבַע לִי שְׁבוּעָה, שֶׁאֵין אַתָּה מֵפֵר עֲצָתִי בְמַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, וְשֶׁאֶהְיֶה בָטוּחַ מִמַּה שֶּׁאֲנִי חושֵׁשׁ לוֹ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “שְׁבוּעַת אֱלֹהִים הִיא זוֹ בֵּינִי וּבֵינְךָ, שֶּׁאֵינִי סָר מִדְּבָרֶיךָ, וְשֶׁאַתָּה אֶצְלִי בַּעַל־הָעֵצָה, וְשֶׁכָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְצַוֵּנִי אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ. וְהָעֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ עַל זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, הוּא אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָחַב לֵב הַנַּעַר וְרָוַח אֶצְלוֹ תְּחוּם הַדִּבֵּר וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ, הַתַּכְסִיס וְהַתַּחְבּוּלָה אֶצְלִי, הִיא, שֶׁתַּמְתִּין לַשָּׁעָה שֶׁיָּבוֹא אֵלֶיךָ הָרָץ לְבַקֵּשׁ הַתְּשׁוּבָה, אַחֲרֵי רֶוַח־הַזְּמָן שֶׁנִּתַּן לְךָ. וּכְשֶׁיָּבוֹא לְפָנֶיךָ דוֹרֵשׁ תְּשׁוּבָה אַחֲרֵי הָאַרְכָּה, דְּחֵה אוֹתוֹ וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָתֵת לְךָ אַרְכָּה עַד לְיוֹם אַחֵר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְנַצֵּל לְפָנֶיךָ בָּזֶה שֶׁמַּלְכּוֹ הִגְבִּיל לוֹ יָמִים קְבוּעִים, וְיַפְצִיר בְּךָ לְהָשִׁיב לוֹ תְשׁוּבָה. גָּרֵשׁ אוֹתוֹ וְהַרְוַח הַזְּמַן לְיוֹם אַחֵר. וְאַל תִּקְבַּע לוֹ אוֹתוֹ יוֹם. הוּא יֵצֵא אֵפוֹא מִלְּפָנֶיךָ כּוֹעֵס, וְיָשִׂים פָּנָיו אֶל אֶמְצַע הָעִיר וִידַבֵּר בְּפֻמְבִּי בֵּין בְּנֵי־הָאָדָם וְיֹאמַר: ‘בְּנֵי־הַמְּדִינָה, אֲנִי שְׁלִיחַ מֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ אֲנִי, וְהוּא בַעַל עֹז רַב וָתֹקֶף, הַמְכוֹפֵף בַּרְזֶל. וּכְבָר שְׁלָחַנִי עִם אִגֶּרֶת אֶל מֶלֶךְ מְדִינָה זוֹ, וְהִגְבִּיל לִי הַיָּמִים’ וְאָמַר לִי: ‘אִם אֵין אַתָּה בָא לְפָנַי כְּתֹם הַיָּמִים שֶׁהִגְבַּלְתִּים, תָּחוּל נִקְמָתִי עָלֶיךָ’. וְהִנֵּה בָאתִי אֶל מֶלֶךְ מְדִינָה זוֹ וּמָסַרְתִי לוֹ אֶת הָאִגֶּרֶת. וּכְשֶׁקָרָא אוֹתָהּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לָתֵת לוֹ אַרְכָּה שְׁלשָׁה יָמִים, וְאַחַר־כָּךְ יִתֵּן לִי תְשׁוּבָה לְֹאוֹתוֹ מִכְתָּב, וְנַעֲנֵיתִי לוֹ לְכָךְ מִנִּמּוּס כְּלַפָּיו וּכְדֵי לַעֲשׂׂוֹת רְצוֹנוֹ. וּכְבָר עָבְרוּ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים וּבָאתִי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְשׁוּבָה. דָּחָה אוֹתִי לְיוֹם אַחֵר, וַאֲנִי אֵין בְּיָדִי לְהַמְתִּין, וַהֲרֵינִי הוֹלֵךְ אֶל אֲדוֹנִי מֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ, וּמַגִּיד לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לִי. ‘וְאַתֶּם, הָעָם, עֵדִִים בֵּינִי וּבֵינוֹ’. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִמְסְרוּ לְךָ דְּבָרָיו, וְשָׁלַחְתָּ אֵלָיו וְתָבִיא אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו בְכָל הַנִּמּוּס וְאָמַרְתָּ לוֹ: ‘הָרָץ, הָחָשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת עַצְמוֹ, מַה הוּא אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ לְגַנּוֹת אוֹתָנוּ בֵין נְתִינֵינוּ?’ כְּבָר נִתְחַיַּבְתָּ שֶׁנַּשְׁמִיד אוֹתְךָ מַהֵר. וְאוּלָם הַקַּדְמוֹנִים אָמְרוּ: ‘הַסְּלִיחָה מִטֶּבַע הָאֲצִילִים הִיא’. וְדַע שֶׁאֵחוּר הַתְּשׁוּבָה מֵאִתָּנוּ לְךָ לֹא הָיְתָה מִפְּנֵי הַחֻלְשָׁׁה, וְלֹֹא הָיְתָה אֶלָֹּא מֵרֹב הֱיוֹתֵנוּ עֲסוּקִים וּמִעוּט הִפָּנוֹתֵנוּ לִכְתֹּב תְּשׁוּבָה לְמַלְכְּכֶם”. אַחַר־כָּךְ בַּקֵּשׁ אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָא אוֹתוֹ שֵׁנִית. וּכְשֶׁתִּגְמֹר קְרִיאָתוֹ, הַרְבֵּה בִצְחוֹק וֶאֱמֹר לוֹ: ‘כְּלוּם יֵשׁ אִתְּךָ עוֹד מִכְתָּב זוּלַת מִִכְתָּב זֶה, שֶׁנִּכְתֹּב לוֹ תְשׁוּבָה גַם לוֹ?’ וְיֹאמַר לְךָ: ‘אֵין עִמִּי זוּלַת מִכְתָּב זֶה’. וְתַחֲזֹר דְבָרֶיךָ אֵלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, וְיֹאמַר לְךָ: ‘אֵין לִי זוּלָתוֹ כְלָל וּכְלָל’. וְאָז תֹּאמַר לוֹ: ‘הֲרֵי מַלְכְּכֶם זֶה חֲסַר־שֵׂכֶל הוּא, כְּשֶׁהוּא מַזְכִּיר בְּמִכְתָּב זֶה דְּבָרִים שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְגָרוֹת אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁנֵצֵא נֶגְדּוֹ עִם צִבְאוֹתֵינוּ וְנִפְשֹׁט עַל אַרְצוֹ וְנִקַּח מַמְלַכְתּוֹ. וְאוּלָם לֹא נַעֲנִישֶׁנוּ הַפַּעַם עַל רֹעַ נִמּוּסוֹ בְאִגֶּרֶת זוֹ, שֶׁקְּצַר־שֵׁכֶל הוּא וְחַלָּשׁ בַּהֲבָנָתוֹ, וּמִן הַמַּתְאִים לְעֶרְכֵּנוּ שֶׁנַּתְרֶה בוֹ תְחִלָּה. וְנַזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לַהֲזָיוֹת מֵעֵין אֵלֶּה, וְאִם הוּא מְסַכֵּן עַצְמוֹ וְחוֹזֵר לִכְגוֹן אֵלֶּה, רָאוּי הוּא לְֹאָסוֹן עַד מְהֵרָה. וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁזֶּה שֶׁשַָּׁלח אוֹתְךָ בַּעַר וְטִפֵּשׁ הוּא שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב אֶת הַתּוֹצָאוֹת, וְאֵין לוֹ מִשְׁנֶה בַּר־שֵׂכֶל, יוֹעֵץ נְכוֹחָה שֶׁיִּוָּעֵץ בּוֹ, וְאִלּוּ בַר־דַּעַת הָיָה, הָיָה נוֹעָץ בְּמִשְׁנֶה לִפְנֵי שָׁלְחוֹ אֵלֵינוּ כְּדִבְרֵי הַמַּהֲתַלּוֹת הָאֵלֶּה. וְאוּלָם תְּשׁוּבָה לוֹ אֶצְלִי כְמִכְתָּבוֹ וְיוֹתֵר מִכֵּן, וַאֲנִי מוֹסֵר מִכְתָּבוֹ לְאֶחָד נַעֲרֵי הַמִּשְׂרָד שֶׁיָּשִׁיב לוֹ תְשׁוּבָה’. אַחֲרֵי זֶה שְׁלַח אֵלַי וּבַקְּשֵׁנִי, וּכְשֶׁאֲנִי בָא לְפָנֶיךָ, תֵּן לִי רְשׁוּת לִקְרֹא אֶת הָאִגֶּרֶת וּלְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה עָלֶיהָ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָחַב חֲזֶה הַמֶּלֶךְ וְהָיְתָה טוֹבָה בְעֵינָיו עֲצַת הַנַּעַר, וּמָצְאָה תַחְבּוּלָתוֹ חֵן בְּעֵינָיו. הֵיטִיב עִמּוֹ וּמַָסַר לְיָדוֹ מִשׂרַת אָבִיו, וּפִטֵּר אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו שָׂמֵחַ. כְּשֶׁכָּלוֹ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים שֶׁקָּבַע אוֹתָם אַרְכָּה לָרַץ, בָּא הָרַץ וְנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ תְּשׁוּבָה . דָּחָה אוֹתוֹ לְיוֹם אַחֵר. יָצָא הָרָץ אֶל קְצֵה הַשָּׁטִיחַ ודִבֵּר דְּבָרִים בִּלְתִּי מַתְאִימִים, כְּפִי שֶׁאָמַר הַנַּעַר. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ אֶל הַשּׁוּק וְאָמַר: “הוֹי בְּנֵי־הָעִיר, הִנֵּה אֲנִי שְׁלִיחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ אֶל מַלְכְּכֶם, בָּאתִי אֵלָיו עִם אִגֶּרֶת וְהוּא דוֹחֶה אוֹתִי בְלֵךְ וָשׁוּב בִתְשׁוּבָתוֹ. וּכְבָר נִגְמַר הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לִי מַלְכֵּנוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרָה עוֹד לְמַלְכְּכֶם הִצְטַדְּקוּת. אַתֶּם תִּהְיוּ עֵדִים עַל כָּךְ”. כְּשֶׁהִגִּיעוּ דְבָרִים אֵלֶּה אֶל הַמֶּלֶךְ, שָׁלַח אֶל אוֹתוֹ רָץ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: “הָרָץ, הָאָץ לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ. כְּלוּם אֵין אַתָּה מַעֲבִיר מִכְתָּב מִמֶּלֶךְ אֶל מֶלֶךְ, וְסוֹדוֹת בֵּין שְׁנֵיהֶם? כֵּיצַד זֶה אַתָּה יוֹצֵא בֵין בְּנֵי־אָדָם וּמְגַלֶּה סוֹדוֹת הַמְּלָכִים לַהֲמוֹן הָעָם. אָכֵן נִתְחַיַּבְתָּ עֹנֶשׁ מֵאִתָּנוּ. וְאוּלָם נִשָּׂא לְךָ אֶת זֶה, כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר תְּשׁוּבָתְךָ לְמֶלֶךְ טִפֵּשׁ זֶה. וְהַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁלֹא יָשִׁיב לוֹ תְשׁוּבָה בִשְׁמֵנוּ, אֶלָּא אֶחָד הַפְּחוּתִים שֶׁבְּנַעֲרֵי הַמִּשְׂרָד”. קָרָא לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַנַּעַר, וּבָא לְפָנָיו, כְּשִֶׁנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וְהָרָץ, הִשְׁתַּחֲוָה לֵאלֹהִים וּבֵרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּקִיוּּם עֻזּוֹ וְהַשְׁאָרָתוֹ לָעַד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵטִיל הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּכְתָּב אֶל הַנַּעַר וְאָמַר לוֹ: “קְרָא מִכְתָּב זֶה וּכְתֹב תְּשׁוּבָה חִישׁ־מַהֵר”. נָטַל הַנַּעַר אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָאוֹ, וְחִיֵּך מְצַחֵק וְאָמַר לַמֶּלֶךְ: “כְּלוּם הָיְתָה שְׁלִיחוּתְךָ אַחֲרַי, כְּדֵי שֶׁאָשִׁיב תְּשׁוּבָה לְמִכְתָּב זֶה?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. הֵשִׁיב שֶׁיַּרבֶּה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ עַד מְאֹד וִימַלֵא פְקֻדָּתוֹ. הוֹצִיא קֶסֶת וּנְיָר וְכָתַב. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁנָּטַל הַנַּעַר אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָאוֹ. הוֹצִיא קֶסֶת וּנְיָר וְכָתַב: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם. הַשָּׁלוֹם לְזֶה אֲשֶׁר זָכָה לְבִטָּחוֹן וְרַחֲמִים מֵאֵת הָרַחֲמָן. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה, הֲרֵינִי מוֹדִיעֲךָ, אַתָּה הַמִּתְיַמֵּר לִהְיוֹת מֶלֶךְ גָּדוֹל לְשֵׁם, אַךְ לֹא לְמַעֲשֶׂה. הִגִּיעָנוּ מִכְתָּבְךָ וְקָרָאנוּ אוֹתוֹ, וַהֲבִינוֹנוּ מַה שְֶּׁבְּתוֹכוֹ מִן הַשְּׁטֻיּוֹת וְהַהֲזָיוֹת הַמּוּזָרוֹת, וְנִתְבָּרְרוּ לָנוּ בַּעֲרוּתְךָ וְעַוְלָתְךָ לָנוּ. וּכְבָר שָׁלַחְתָּ יָדְךָ אֶל אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לוֹ. וְאִלְמָלֵא שֶׁחָסִים אָנוּ עַל בְּרִיּוֹת אֱלֹהִים וְעַל הַנְּתִינִים לֹא הָיִינוּ מִתְעַכְּבִים מִפְּגֹעַ בְּךָ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִשְׁלִיחֲךָ, הִנֵּה יָצָא לַשּׁוּק וּפִרְסֵם עִנְיָנְךָ בֵּין כָּל הָעָם לְכָל שְׁדֵרוֹתָיו, וְרָאוּי הָיָה לְעֹנֶשׁ מֵאִתָּנוּ. וְאוּלָם עֲזַבְנוּהוּ מֵרַחֲמִים מֵאִתָּנוּ עָלָיו, לִהְיוֹתוֹ לוֹ הִצְטַדְּקוּת, שֶׁמֵּאִתְּךָ הָיְתָה זֹאת. וְלֹא מִתּוֹךְ כָּבוֹד לְךָ הִנַּחְנוּ מֵהַעֲנִישׁוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְזֶה שֶׁהִזְכַּרְתָּ בְּאִגַּרְתְּךָ עִנְיַן הֲרִיגָתִי אֶת מִשְׁנַי וּמְלֻמָּדַי וְרַבֵּי־מַלְכוּתִי, הִנֵּה אֱמֶת הִיא, וְאוּלָם בִּגְלַל סִבָּהּ שֶׁהָיְתָה אֶצְלִי. וְלֹא הָרַגְתִּי מִמְּלֻמָּדַי אֶחָד, אֲשֶׁר אֵין אֶצְלִי מִסּוּגוֹ אֶלֶף מְלֻמָּדִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּמְבִינִים יוֹתֵר וּפִקְחִים יוֹתֵר. וְאֵין אֶצְלִי תִינוֹק שֶׁאֵין הוּא מָלֵא מִן הַמַּדָּעִים. וְאֶצְלִי תְמוּרָה לְכָל אֶחָד מִן הַנֶּהֱרָגִים מִן הַמְּעֻלִּים שֶׁבְּמִינוֹ, מַה שֶּׁלֹא אוּכַל לִמְנוֹתוֹ לְךָ. וְכָל אֶחָד מֵאַנְשֵׁׁי צְבָאִי יָכֹל לַעֲמֹד בִפְנֵי פְלֻגַּת פָּרָשִׁים מִצְּבָאֲךָ. וּבְמַה שֶׁנוֹגֵעַ לְהוֹן, הֲרֵי אֶצְלִי בֵית־חֲרשֶׁת לְזָהָב וּלְכֶסֶף. וּבַאֲשֶׁר לַאֲבָנִים טוֹבוֹת, הֲרֵי הֵן אֶצְלִי כַּחֲצַץ־אֲבָנִים. וּבַאֲשֶׁר לְתוֹשָׁבֵי מַמְלַכְתִִּי, הִנֵּה אֵין בְּכֹחִי לְתָאֵר לְךָ יָפְיָם וְחִנָּם וְעָשְׁרָם. כֵּיצַד זֶה תָהִין לְהִתְחַצֵּף נֶגְדֵּנוּ וְלוֹמַר לָנוּ: ‘בְּנֵה לִי אַרְמוֹן בְּלֵב הַיָּם?’ הֲרֵי דָבָר מַתְמִיהַּ הוּא. וְאֶפְשָׁר שֶׁצָּמַח מִתּוֹךְ לְקִיּוּת שִׂכְלְךָ, שֶׁאִלּוּ הָיָה לְךָ שֵׂכֶל, הָיִיתָ חוֹקֵר בִּדְבַר דָּכְיֵי־הַגַּלִּים וּמַשַּׁב הָרוּחוֹת שָׁם, בַּמָּקוֹם שֶׁאֶבְנֶה לְךָ אֶת הָאַרְמוֹן. וְאוּלם הִתְיַמֶּרְךָ שֶׁאַתָּה מְנַצֵּחַ, חָלִילָה לֵאלֹהִים מִזֶּה. כֵּיצַד יַעֲשׁׂק אוֹתָנוּ וְיִשְׁלֹט בְּאַרְצֵנוּ שֶׁכְּמוֹתְךָ? לֹא כִי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יִתֵּן לִי נִצָּחוֹן עָלֶיךָ בַּאֲשֶׁר תּוֹקְפָן אַתָּה וְעושֶׂה לִי רָעָה בְּלִי מִשְׁפָּט. דַּע אֵפוֹא שֶׁאַתָּה כְבָר נִתְחַיַּבְתָּ בְעֹנֶשׁ מֵאֵת אֱלֹהִים וּמֵאִתִּי, וְאוּלָם יָרֵא אֲנִי אֶת אֱלֹהִים מִנְּגֹעַ בְּךָ וּבִנְתִינֶיךָ וְלֹא אֶעֱלֶה עָלֶיךָ בְּפָרָשַׁי אֶלָּא אַחֲרֵי הַהַזְהָרָה. וְאִם אֶת אֱלֹהִים אַתָּה יָרֵא, הִזְדָּרֵז לִשְׁלֹחַ אֵלַי אֶת מַס הַשָּׁנָה הַזֹּאת, וְאִם לָאו אֵינִי חוֹזֵר בִּי מֵעֲלוֹת עָלֶיךָ בְּפָרָשַׁי וְעִמִּי אֶלֶף־אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף לוֹחֲמִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים עַל גַּבֵּי פִילִים. וַאֲנִי עוֹרֵךְ מַעַרְכוֹתֵיהֶם מִסָּבִיב לַמִּשְׁנֶה שֶׁלָּנוּ וּמְצַוֶּה עָלָיו לָשִׂים עָלֶיךָ מָצוֹר שָׁלשׁ שָׁנִים, כְּמִסְפַּר הַיָּמִים שֶׁנָּתִּתִי אַרְכָּה לִשְׁלִיחֲךָ. וַאֲנִי כוֹבֵשׁ מַמְלַכְתְּךָ בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג גַּם אֶחָד מִמֶּנָּה, מִבַּלְעָדֶיךָ אָתָּה, וְלֹא אֶקַּח בַּשְּׁבִי מֵהֶם זוּלַת נָשֶׁיךָ”. אַחֲרֵי זֶה צִיֵּר הַנַּעַר בַּמִכְתָּב צוּרָה וְכָתַב לְצִדָּה: “תְּשׁוּבָה זוֹ כְּתָבָהּ אַחַד קְטַנֵּי יַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר”. חָתַם אֶת הַמִּכְתָּב וּמְסָרוֹ לַמֶּלֶךְ, וְנָתַן אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לָרָץ. נְטָלוֹ הָרָץ וְנָשַׁק אֶת יְדֵי הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ מֵאֶצְלוֹ כְּשֶׁהוּא מוֹדֶה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה וְלַמֶּלֶךְ עַל אֶרֶךְ־אַפָּיו לוֹ. הִסְתַּלֵּק כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵא עַל מַה שֶּׁרָאָה מִפִּקְּחוּת הַנַּעַר. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל מַלְכּוֹ, וְהָיְתָה כְנִיסָתוֹ אֶצְלוֹ בַיּוֹם הַשְִּׁלישִׁי אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת הַיָּמִים, שֶׁנִּקְבְּעוּ לוֹ, הָיָה הַמֶּלֶךְ מְכַנֵס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹעֶצֶת־הַמַּלְכוּת בְּסִבַּת הִתְמַהְמֵהַּ הָרָץ מִן הַמּוֹעֵד שֶׁנִּקְבַּע לוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וּמָסַר לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. נְטָלוֹ וְשָׁאַל אֶת הָרָץ לְסִבַּת הִתְמַהְמְהוֹ וְעַל מַצָּבֵי הַמֶּלֶךְ וִרְדְכָ’אן. סִפֵּר לוֹ אֶת הַסִּפּוּר וְסָח לוֹ כָל מַה שֶׁרָאָה בְעֵינָיו וְשַָׁמע בְּאָזְנָיו. נָבוֹכָה דַעַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לָרָץ: “אוֹי לְךָ, מַה הַיְדִיעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁאַתָּה מוֹדִיעֵנִי אוֹתָם בִּדְבַר מֶלֶךְ שֶׁכָּזֶה?” עָנָה אוֹתוֹ הָרָץ וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ. פְּתַח נָא אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָא אוֹתוֹ וְיִּגָּלֶה לְפָנֶיךָ בֵּין הָאֱמֶת וּבֵין הַשֶּׁקֶר”. בְּאוֹֹתָהּ שָׁעָה פָתַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּכְתָּב וְקָרָא אוֹתוֹ, וְרָאָה בְתוֹכוֹ אֶת תְּמוּנַת הַנַּעַר שֶׁכְּתָבוֹ, וְהָיָה בָרִי לוֹ שֶׁמַּלְכוּתוֹ פוֹסֶקֶת, וְנָבוֹךְ בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה מֵעִנְיָנוֹ. פָּנָה אֶל מִשְָׁניו וְאַדִּירֵי־מַלְכוּתוֹ וְהוֹדִיעַ לָהֶם מַה שֶּׁאֵרַע, וְקָרָא לִפְנֵיהֶם אֶת הַמִּכְתָּב. נִבְהֲלוּ מִזֶּה וּפָחֲדוּ פַחַד רַב. הִתְחִילוֹ לְהַרְגִּיעַ אֶת פַּחַד הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים מִן הַפֶּה וּלְחוּץ כְּשֶׁלִבָּם נִקְרַע לִגְזָרִים מִפָּעֳלוֹ. אָמַר בַּדִיע הַמִּשְׁנֶה הַגָּדוֹל: “דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁזֶּה שֶׁאַחַי הַמִּשְׁנִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹעֶלֶת בּוֹ, וַעֲצָתִי הִיא שֶׁתִּכְתֹּב אֶל הַמֶּלֶךְ הַזֶּה מִכְתָּב, וְתִצְטַדֵּק בּוֹ לְפָנָיו וְתֹאמַר לוֹ: ‘אֲנִי יְדִיד אֲנִי לְךָ וּלְאָבִיךָ לְפָנֶיךָ, וְלֹא שָׁלַחְנוּּ אֶת הָרָץ אֵלֶיךָ בְּאוֹתוֹ מִכְתָּב, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ הַבְּחִינָה, לְמַעַן נִרְאֶה תָקְפְּךָ וּמַה שֶּׁעִמְּךָ מֵאֹמֶץ־הַלֵּב וּמִן הָעִנְיָנִים שֶׁבְּמַדָּע וְשֶׁבְּמַעֲשֶׂה וּבִרְמָזִים הַנִּסְתָּרִים, וּמַה שֶּׁאַתָּה כּוֹלֵל אוֹתוֹ מִן הַשְּׁלֵמֻיּוֹת כֻּלָּן. וּמִתְפַּלְּלִים אֲנַחְנוּ לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּמַלְכוּתְךָ וִיחַזֵּק מִבְצְרֵי מְדִינָתְךָ וְיוֹסִיף לְךָ שִׁלְטוֹן עַל שִׁלְטוֹנְךָ, מֵאַחֲרֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר עַל עַצְמְךָ, וְעוֹשֶׂה בִשְׁלֵמוּת עִנְיְנֵי נְתִינֶיךָ’. וְתִשְׁלַח אוֹתוֹ אֵלָיו בְּיַד רָץ אַחֵר”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אָכֵן פֶּלֶא עָצוּם הוּא זֶה. כֵּיצַד יִהְיֶה זֶה מֶלֶךְ עָצוּם נָכוֹן לַמִּלְחָמָה אַחֲרֵי שֶׁהָרַג אֶת מְלֻמְּדֵי מַמְלַכְתּוֹ וְאַנְשֵׁי־עֲצָתוֹ וְרָאשֵׁי־צְבָאוֹ, כֵּיצַד תְּהֵא מַמְלַכְתּוֹ מְיֻשֶׁבֶת וּמְאֻכְלֶסֶת אַחֲרֵי כָל זֶה, וְיֵצֵא מִתּוֹכָה כֹּחַ עָצוּם זֶה? וּמַפְלִיא מִכָּל זֶה הוּא שֶׁתִּינוֹקוֹת בָּתֵי־סִפְרָהּ עוֹנִים בְּשֵׁם מַלְכָּהּ, מֵעֵין תְּשׁוּבָה זוֹ. אָכֵן אֲנִי בְּרֹעַ תַּאֲוַת בִּצְעִי הִצַּתִּי אֵשׁ זוֹ עָלַי וְעַל בְּנֵי־מַמְלַכְתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מִי יְכַבֶּנָה, אִם לֹא זוֹ עֲצַת מִשְׁנִי זֶה”. הֵכִין מַתָּנָה יִקְרַת־הָעֵרֶךְ וּמְשָׁרְתִים וַעֲבָדִִים רַבִּים וְכָתַב מִכְתָּב, וּבְתוֹכוֹ לֵאמֹר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה, הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר וִרְדְכָ’אן בֶּן הָאָח הַיָּקָר גַ’לִיעָאד יְרַחֲמֶנּוּ אֱלֹהִים וְיַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים. הִנֵּה בַָאָה לְפָנֵינוּ תְשׁוּבַת מִכְתָּבֵנוּ וְקָרָאנוּ וַהֲבִינוֹנוּ מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, וְרָאִינוּ מַה שֶּׁמְּשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ, וְזוֹ הִיא תַכְלִית בַּקָּשָׁׁתֵנוּ מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וּמִתְפַּלְּלִים אָנוּ אֵלָיו שֶׁיַּעֲלֵֶה מַעֲלָתְךָ וִיחַזֵּק יִתְדוֹת מַמְלַכְתּךָ וְיַגְבִּיר אוֹתְךָ עַל אוֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ לְהָרַע לְךָ. וְדַע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁאָבִיךָ אַח הָיָה לִי וּבֵינִי וּבֵינוֹ בְרִית וּקְשָׁרִים אַמִּיצִים בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו. וְלֹא רָאָה מֵאִתָּנוּ בִלְתִּי אִם טוֹבָה, וְאַף אָנוּ לֹא רָאִינוֹ מִמֶּנּוּ אֶלָּא טוֹבָה. וּכְשֶׁנִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ וְיָשַׁבְתָּ אַתָּה עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, הָיְתָה אֶצְלֵנוּ תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׂשׂוֹן. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה אֵלֵינוּ הַשְּׁׁמוּעָה מַה שֶׁעָשִׂיתָ בְמִשְׁׁנֶיךָ וְרַבֵּי־מֶמְשַַׁלְתְּךָ, חָשַׁשְׁנוּ שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁמוּעַת זֹאת אֶל מֶלֶךְ זוּלָתֵנוּ, וְיִשְׁאַף לָקוּם עָלֶיךָ. הָיִינוּ מְדַמִּים שֶׁאַתָּה מַסִּיחַ דַּעְתְּךָ מִתַּקָּנָתְךָ וּמִשְּׁמִירַת מִבְצָרֶיךָ, וּמַזְנִיחַ אֶת עִנְיְנֵי מַמְלַכְתְּךָ. וּבָאנוּ אִתְּךָ בְקֶשֶׁר מִכְתָּב לְעוֹרֵר אוֹתְךָ עַל כָּךְ. וּכְשֶָׁראִינוֹּ שֶׁעָנִיתָ לָנוּ כַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת, בָּטַח וְשַָׁקַט לִבֵּנוּ, עָלֶיךָ. יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים עֹנֶג בְּמַמְלַכְתְּךָ וִישִׁיתְךָ שׁוֹקֵד עַל מַעֲלָתְךָ, וְשָׁלוֹם”. הֵכִין לוֹ הַמַּתָּנָה וְשָׁלַח אוֹתָהּ בְּיַד מֵאָה פָרָשׁ. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁמֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ, אַחֲרֵי שֶׁהֵכִין הַמַּתָּנָה לַמֶּלֶךְ וִרְדְכָ’אן, שְׁלָחָהּ אֵלָיו בְּיַד מֵאָה פָרָשׁ. נָסְעוּ עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וִרְדְכָ’אן. נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וּמָסְרוּ לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. קְרָאוֹ וְהֵבִין תָּכְנוֹ. אִכְסֵן אֶת ראשׁ הַמֵּאָה בְּמָקוֹם הַמַּתְאִים לוֹ וְכִבְּדוֹ וְקִבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה מִמֶּנּוּ. נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר בֵּין בְּנֵי־הָאָדָם, וְשָׂמַח הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה רַבָּה. שָׁלַח אֶל הַנַּעַר, בְּנוֹ שֶׁל שִׁמָאס, וֶהֱבִיאוֹ לְפָנָיו וְכִבְּדוֹ וְשַָׁלַח אֶל רֹאשׁ־הַמֵּאָה. בִּקֵּשׁ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁהֱבִיאוֹ מֵאֵת מַלְכּוֹ וּמְסָרוֹ לַנַּעַר. פְּתָחוֹ וּקְרָאוֹ, וְשָׂמַח הַמֶּלֶךְ בָּזֶה שִׂמְחָה גְדוֹלָה. הִתְחִיל מוֹכִיחַ אֶת רֹאשׁ הַמֵּאָה, כְּשֶׁזֶּה מְנַשֵּׁק יָדָיו וּמִצְטַדֵּק לְפָנָיו וּמְבָרְכוֹ שֶׁיָקוּם לָעַד, וּבְאשֶׁר נְצָחִים. הוֹדָה לוֹ הַמֶּלֶךְ עַל כָּךְ וְכִבְּדוֹ יֶתֶר כָּבוֹד וְנָתַן לוֹ מַתָּת וְנָתַן מַתּוֹת לְכָל מִי שֶׁעִמּוֹ, מַה שֶׁמַתְאִים לָהֶם. הֵכִין בְּיָדָם מַתָּנוֹת וְצִוָּה לַנַּעַר לִכְתֹּב תְּשׁוּבָה לַמִּכְתָּב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּתַב הַנַּעַר אֶת הַתְּשׁוּבָה וְהֵיטִיב אֶת הַדְּבָרִים וְקִצֵּר בְּשַׁעָר הַשָּׁלוֹם וּמִצָּה אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְכִּיר אֶת נִמּוּסוֹ הַיָּפֶה שֶׁל הַשָּׁלִיחַ וְשֶׁל אֵלֶה שֶׁעִמּוֹ מִן הַפָּרָשִׁים. כְּשֶׁגָּמַר אֶת הַמִּכְתָּב, הִצִּיעוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “קְרָא אוֹתוֹ בֵּן יַקִּיר, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע מַה שֶּׁנִכְתַּב בּוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא אוֹתוֹ הַנַּעַר בְּמַעֲמַד מְאַת הַפָּרָשִׁים. מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָל הַנִּמְצָאִים סִדּוּרוֹ וְתָכְנוֹ. חָתַם אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ וּמְסָרוֹ לְיַד רֹאשׁ הַמֵּאָה וּפִטְּרוֹ וְשָׁלַח עִמּוֹ מִצְבָאוֹ פְּלֻגָּה שֶׁתְּלַוֵּם עַד קְצֵה אַרְצָם. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ וְהַנַּעַר. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְרֹאשׁ הַמֵּאָה, הִנֵּה נָבוֹךְ בְּדַעְתּוֹ מִמַּה שֶּׁרָאָהוּ מֵעִנְיַן הַנַּעַר וִידִיעָתוֹ, הוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל שֶׁבִּצַּע מַעֲשֵׁׂהוּ בִמְהֵרָה וְעַל קַבָּלַת הַשָּׁלוֹם. נָסַע עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל מֶלֶךְ קַצְוֵי־הֹדּוּ, וְהִגִּישׁ לוֹ אֶת הַמַּתָּנָה וְאֶת סְגֻלּוֹת הַחֶמְדָּה. מָסַר לְיָדוֹ אֶת הַמַּתָּנוֹת וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב וְהִגִּיד לוֹ מַה שֶּׁרָאָה. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ בְּכָךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְהוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה וְכִבֵּד אֶת רֹאשׁ הַמֵּאָה וְהִלֵּל אֶת שְׁקִידָתוֹ עַל פָּעֳלוֹ וְהֵרִים מַדְרֵגָתוֹ, הָיָה מֵאוֹתוֹ זְמַן בְּבִטָּחוֹן וּבְשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה וְתוֹסֶפֶת רַחֲבוּת־הַלֵּב. זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן מֶלֶךְ קַצְוֵי הֹדּוּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ וִרְדְכָ’אן הִנֵּה הָיָה יָשָׁר עִם אֱלֹהִים וְשָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְמוּרָה אֶל אֱלֹהִים מִמַּה שֶּׁהָיָה בוֹ וְעָזַב אֶת הַנָּשִׁים לְגַמְרֵי. וּפָנָה כֻלּוֹ לְתִקּוּן מַמְלַכְתּוֹ וְלָשִׂים דַּעְתּוֹ לְיִרְאַת אֱלֹהִים בְּמִנְהָגוֹ עִם נְתִינָיו וְשָׂם אֶת בֶּן שִׁמָאס תַּחַת אָבִיו וּלְאִישׁ עֲצָתוֹ וּלְשׁוֹמֵר סוֹדוֹ. צִוָּה לְפָאֵר אֶת עִירוֹ שִׁבְעָה יָמִים וְכֵן בִּשְׁאָר הֶעָרִים, וְשָׂמְחוּ הַנְּתִינים בְּכָךְ וּפָסְקוּ מֵהֶם יִרְאָה וָפַחַד, וְשָׂמְחוּ בַיּשֶׁר וּבְמִשְׁׁפַט הַצֶּדֶק. הֶעְתִּירוּ בִתְפִלָּתָם לַמֶּלֶךְ וְלַמִּשְׁנֶה שֶׁהֵסִיר מֵעָלָיו וּמֵעֲלֵיהֶם אֶת הַצַּעַר. אַחַר־כָּךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁנֶה: מַה עֵצָה אִתְּךָ לְכוֹנֵן אֶת הַמַּמְלָכָה וּלְתַקָּנַת הַנְּתִינִים, וּלְהַחֲזִיר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בָרִאשׁוֹנָה בִּמְצִיאוּת רָאשִׁים וְיוֹעֲצִים?” בְּאוֹתָה שָׁעָה עָנָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר בְּמַעֲלָתוֹ, עֲצָתִי הִיא שֶׁקֹּדֶם לְכָל דָּבָר תַּתְחִיל לְהַכְרִית אֶת עִנְיַן הַמֶּרִי מִלִּבְּךָ וְתָעֲזֹב מַה שֶּׁהָיִיתָ אוֹחֵז בּוֹ מִן הַתַּעֲנוּגוֹת וּמִן הָעשֶׁק וּמֵהַהִתְעַסְּקוּת בַּנָּשִׁים, שֶׁכֵּן אִם אַתָּה חוֹזֵר אֶל שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי תְּהֵא הַתְּעִיָּה הַשְּׁנִיָּה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי שֶׁצָּרִיךְ אֲנִי לְהִנָּתֵק מִמֶּנּוּ?” עָנָה אוֹתוֹ מִשְׁנֶה הַצָּעִיר לְיָמִים וְהָרַב לְשֵׂכֶל וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, דַּע שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַמֶּרִי הוּא הַהֲלִיכָה אַחֲרֵי אַהֲבַת הַנָּשִׁים וְהַנְּטִיָּה אֲלֵיהֶן וְקַבָּלַת עֲצָתָן וְתַכְסִיסֵיהֶן, שֶׁכַּן אַהֲבָתָן מְִשַׁנָּה אֶת הַשֵּׂכֶל הַזַּךְ וּמַפְסִידָה אֶת הַטֶּבַע הַשָּׁלֵם. וְהַמֵּעִיד עַל דְּבָרַי הוֹכָחוֹת בְּרוּרוֹת. וּכְשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן וְהוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָעֻבְדּוֹת שֶׁלָּהֶן וּמַעֲמִיק חֵקֶר בָּהֶן, תִּמְצָא לְךָ יוֹעֵץ טוֹב בְּנַפְשֶׁךָ וְלֹא תִהְיֶה זָקוּק לִדְבָרַי כָל עִקָּר. אַל תַּעֲסֵק אֵפוֹא אֶת לִבְּךָ בַּנָּשִׁים, וְהַכְרֵת מִמַּחְשַׁבְתְּךָ רָשְׁמָן, שֶׁכֵּן אָסַר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְהַרְבּוֹת מֵהֶן עַל יְדֵי נְבִיאוֹ משֶׁה2. וְאָמַר אֶחָד הַמְּלָכִים מִן הַחֲכָמִים לִבְנוֹ: ‘בְּנִי, כְּשֶׁתִּכּוֹן הַמַּמְלָכָה בְיָדְךָ אַחֲרַי, אַל תַּרְבֶּה בְנָשִׁים שֶׁלֹּא יַתְעוּ לִבְּךָ וְיַפְסִידוּ דַּעְתְּךָ’. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הַחֲזָרָה אַחֲרֵיהן מְבִיאָה לִידֵי אַהֲבָתַן וְאַהֲבָתָן סוֹפָה קִלְקוּל הַדַּעַת. וְהוֹכָחָה לְכָךְ מַה שֶּׁאֵרַע לְאֲדוֹנֵנוּ שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד, עַל שְׁנֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִפְלָה אוֹתוֹ אֱלֹהִים בְּדַעַת וּבְחָכְמָה וּבְמַלְכוּת אַדִּירָה, וְלֹא נָתַן גַּם לְאֶחָד מִן הַמְּלָכִים שֶׁקָּדְמוּ, מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, וְהָיוּ הַנָּשִׁים סִבָּה לְכִשְׁלוֹנוֹ. וּכְגוֹן זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה, הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הִזְכַּרְתִי לְךָ אֶלָּא אֶת שְׁלֹמֹה, שֶׁלֹּא עָלָה בְיַד גַּם אֶחָד מִן הַמְּלָכִים לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִׂיג הוּא, עַד אֲשֶׁר סָרוּ לְמִשְׁמַעְתּוֹ כָל מַלְכֵי אֶרֶץ. וְדַע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁאַהֲבָת הַנָּשִׁים הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רָע. וְאֵין גַּם לְאַחַת מֵהֶן דֵּעָה. וְצָרִיךְ הוּא הָאָדָם לְהִצְטַמְצֵם בָּהֶן רַק לְפִי מִדַּת הַהֶכְרֵחַ, וְלֹא יֵט אֲלֵיהֶן כָּל הַנְּטִיָּה כֻלָּה, שֶׁכֵּן זֶה מַפִּילוֹ לְתוֹךְ קַלְקָלָה וַאֲבַדּוֹן. וּכְשֶׁאַתָּה מְצַיֵת לְמַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ הַמֶּלֶךְ, יִכּוֹנוּ לְךָ כָּל עִנְיָנֶיךָ. אַךְ אִם אַתָּה עוֹזבוֹ, תִּתְחָרֵט בַּאֲשֶׁר לֹא תוֹעִיל לְךָ הַחֲרָטָה”. עָנָה לוֹ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “כְּבָר עָזַבְתִּי מַה שֶּׁהָיִיתִי בוֹ מֵהַהַפְרָזָה בַנְּטִיָּה אֲלֵיהֶן”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ וִרְדְכָ’אן אָמַר לַמִּשְׁנֶה שֶׁלּוֹ: “כְּבָר עָזַבְתִּי מַה שֶׁהָיִיתִי בוֹ מֵהַהַפְרָזָה בַנְטִיָּה אֲלֵיהֶן, וְהִנְנִי סָר מֵהִתְעַסֵּק בָּהֶן לְגַמְרֵי. וְאוּלָם מַה הוּא שֶׁאֶעֱשֶׂה בָהֶן גְּמוּל עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ? שֶׁכֵּן הָיְתָה הֲרִיגָתוֹ שֶׁל שִׁמָאס אָבִיךָ מִמְּזִמָּתָן, וְלֹא הָיָה זֶה מֵרְצוֹנִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד אֵרַע לִי בְשִׂכְלִי, שֶׁהִסְכַּמְתִּי לָהֶן עַל הֲרִיגָתוֹ”. הִתְחִיל תּוֹהֶה וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: “חֲבַל עַל אָבְדַן מִשְׁנִי וְישֶׁר עֲצָתוֹ וְטוּב הַדְרָכָתוֹֹ וְעַל אָבְדַן הַדּוֹמִים לוֹ מִן הַמִּשְׁנִים וְרָאשֵׁי־הַמַּמְלָכָה וְטוּב עֲצוֹתֵיהֶם הַנְּכוֹחוֹת”. עָנָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר: “דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵין הָאַשְׁׁמָה אַךְ בַּנָּשִׁים בִּלְבָד, שֶׁכֵּן הֵן כַּסְּחוֹרָה הַנָּאָה, שֶׁנּוֹטָה אֵלֶיהָ תַאֲוַת הָרוֹאִים. וּמִי שֶׁחוֹמְדָהּ וְקוֹנָהּ מוֹכְרִים אוֹתָהּ לוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתָהּ אֵין מִי שֶׁיַּכְרִיחֶנּוּ לִקְנוֹתָהּ. וְאוּלָם הָאַשְׁמָה הִיא בְזֶה שֶׁקָּנָה, וּבִפְרָט כְּשֶׁהוּא מַכִּיר בְּנִזְקָהּ שֶׁל אוֹתָה סְחוֹרָה. וּכְבָר הִזְהַרְתִּיךָ, וְכֵן הָיָה אָבִי לְפָנַי מַזְהִירְךָ, וְלֹא קִבַּלְתָּ מִמֶּנּוּ עֵצָה טוֹבָה”. עָנָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: “אָכֵן הִטַּלְתִּי עַל עַצְמִי חֵטְא כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, הַמִּשְׁנֶה. וְאֵין לִי כָל הִצְטַדְּקוּת אִם לֹא שֶׁהַגְּזֵרָה הָאֱלֹהִית הָיְתָה בָזֶה”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה בְרָאָנוּ וּבָרָא לָנוּ אֶת הַיְכֹלֶת, וְשָׁת לָנוּ רָצוֹן וּבְחִירָה. וְאִם אָנוּ רוֹצִים אָנוּ עוֹשִׂים וְאִם אָנוּ רוֹצִים אֵין אָנוּ עוֹשִׂים. וְאֵין אֱלֹהִים מְצַוֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְבַּק בָּנוּ חֵטְא. וּמִשּׁוּם כָּךְ חוֹבָה עָלֵינוּ לַחֲשֹׁב, מַה הוּא הַנְּכוֹחָה לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁכֵּן הוּא יִתְעַלֶּה אֵינוֹ מְצַוֶּה אוֹתָנוּ אֶלָּא עַל הַטּוֹב בְּכָל הַמַּצָּבִים שֶׁהֵם, וְאֵינוֹ אוֹסֵר עָלֵינוּ אֶלָּא אֶת הָרָע. וְאוּלָם אֲנַחְנוּ בִרְצוֹנֵנוּ עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים אִם נְכוֹחָה אוֹ מִשְׁגֶה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, וְלֹא הָיָה חֶטְאִי אֶלּא בִגְלַל נְטִיָּתִי לַתַּאֲווֹת. וּכְבָר הִזְהַרְתִּי אֶת עַצְמִי מִפְּנֵי זֶה פְעָמִים רַבּוֹת, וְהִזְהִירַנִי אָבִיךָ שִׁמָאס הַרְבֵּה פְּעָמִים. וְאוּלָם נַפְשִׁי נִצְּחָה אֶת שִׂכְלִי. כְּלוּם יֵשׁ עִמְּךָ מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּעַכְּבֵנִי מֵחֲטֹא חֵטְא זֶה, שֶׁיְּהֵא שִׂכְלִי גוֹבֵר עַל תַּאֲווֹת נַפְשִׁי?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הֵן. רוֹאֶה אֲנִי מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּעַכֶּבְךָ מֵעֲשׂוֹת חֵטְא זֶה, וְהוּא שֶׁתִּפְשֹׁט מֵעָלֶיךָ לְבוּשׁ הַבַּעֲרוּת וְתִלְבַּשׁ אֶת לְבוּשׁ הַיָּשָׁר, וְתַמְרֶה אֶת תַּאֲוָתְךָ וְתִשְׁמַע בְקוֹל אֲדוֹנֶךָ וְתַחֲזֹר לְאֹרַח חַיָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַיָּשָׁר אָבִיךָ, וְתַעֲשֶׂה מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֶיךָ מִן הַחוֹבוֹת הַמֻּטָּלוֹת עָלֶיךָ כְּלַפֵּי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וּמִן הַחוֹבוֹת כְּלַפֵּי נְתִינֶיךָ, וְתִשְׁמֹר עַל דָּתְךָ וְעַל נְתִינֶיךָ וְעַל דַּרְכְּךָ אַתָּה, וּלְבִלְתִּי הֲרֹג אֶת נְתִינֶיךָ, וְתִתְבּוֹנֵן לְאַחֲרִית הַדְּבָרִים וְתָסוּר מִן הָעשֶׁק וְהָעֲרִיצוּת וְהָעָוֶל וְהַקַּלְקָלָה וְתִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיָּשָׁר וּבְמִשְׁפַּט־צֶדֶק וְתִנְהַג בַּעֲנָוָה וּתְשַׁוֶּה לְנֶגְדְּךָ אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְתִדְבַּק בְּרַחֲמִים עַל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר הִמְשִׁילְךָ עֲלֵיהֶם תַּחְתָּיו, וְתִשְׁקֹד עַל מַה שֶּׁמֵבִיא לִידֵי זֶה שֶׁיְּבָרְכוּךָ, שֶׁאִם מַתְמִיד אַתָּה בְכָךְ, תִּהְיֶינָה עִתּוֹתֶיךָ צַחוֹת וְסָלַח לְךָ אֱלֹהִיךּ בְּרַחֲמָיו, וְשָׁת אוֹתְךָ נוֹרָא עַל כָּל מִי שֶׁיִּרְאֶךָ. וְנָמוֹגוּ אוֹיְבֶיךָ וְיַהֲדֹף אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה צִבְאוֹתֵיהֶם, וּתְהֵא מְקֻבָּל עַל אֱלֹהִים וְעַל בְּרִיּוֹתָיו, נוֹרָא וְאָהוּב”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “כְּבָר הֶחֱיֵיתָ קְרָבַי וְהֵאַרְתָּ לְבָבִי בִּדְבָרֶיךָ הַנְּעִימִים, וְגִלִּיתָ עֵינֵי רוֹאִי אַחֲרֵי הָעִוָּרוֹן. וָהֲרֵינִי גוֹמֵר בְּלִבִּי לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִי בְעֶזְרַת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְעוֹזֵב כָּל מַה שֶּׁהָיִיתִי בוֹ מִן הֶעָוֶל וְהַתַּאֲווֹת וְאוֹצִיא נַפְשִׁי מִמְּצוּקָה לִרְוָחָה וּמִפַּחַד לְבִטָּחוֹן. וְצָרִיךְ שֶׁתְּהֵא שָׂמֵחַ בְּכָךְ וְשָׂשׂ שֶׁבֵּן הָיִיתִי לְךָ עם הֱיוֹתִי רַב לְשִָׁנים, וְאַתָּה הָיִיתָ לִי לְאָב חָבִיב לַמְרוֹת הֱיוֹתְךָ צָעִיר לְיָמִים. וְהַחוֹבָה עָלַי לְהוֹצִיא אֶת כָּל מַאֲמַצַּי בְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי. וּמוֹדֶה אֲנִי עַל חֶסֶד אֱלֹהִים וְחַסְדֶּךָ, שׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הוּא אֲשֶׁר אָצַל לִי עַל יָדְךָ אֶת הַטּוּב וְהַמַּתָּנָה הַטּוֹבָה וְהָעֵצָה הַנְּכוֹנָה, מַה שֶּׁהֵסִיר אֶת דַּאֲגָתִִי וְצַעֲרִִי. וּכְבָר הִגִּיעַ הַשָּׁלוֹם לִנְתִינָי עַל יָדְךָ עַל־יְדֵי רוּם־מַעֲלַת יְדִיעָתְךָ וְטוּב עֲצָתְךָ. מֵעֲכְשָׁו הִנְּךָ אַתָּה מְנַהֵל וּמְכַלְכֵּל עִנְיְנֵי מַלְכוּתִי. לֹא אֵרוֹם מִמְּךָ בְּמַעֲלָה אֶלָּא בַיְשִׁיבָה עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. וְכָל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂנּוּ חֹק הוּא עָלַי וְלֹא יְהֵא מֵשִׁיב עַל דְּבָרֶיךָ. וְאִם צָעִיר לְיָמִים הִנְּךָ הֲרֵי גָדוֹל אַתָּה לִתְבוּנָה וְרַב לְדַעַת. וּמוֹדֶה אֲנִי לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הִצְלִיחַ אוֹתִי עַל יָדְךָ עַד אֲשֶׁר נָחִיתָ אוֹתִי אֶל הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה אַחֲרֵי הַהֲדוּרִים הַמּוֹבִילִים לַאֲבָדּוֹן”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, דַּע, שֶׁאֵין אַתָּה חַיָּב לְהַכִּיר לִי טוֹבָה עַל שָׁקְדִי לְיָעֶצְךָ טוֹב, שֶׁכֵּן דְּבָרַי וּמַעֲשַׂי הֵם רַק מִן הַמִּקְצָת מִמַּה שֶּׁמֻּטָּל עָלַי, אַחֲרֵי הֱיוֹתִי מַטַּע־נַעֲמָנֶיךָ. וְאֵין רַק אֲנִי לְבַדִּי כָךְ אֶלָּא גַם אָבִי לְפָנַי הָיָה שׁוֹקֵעַ בְּשֶׁפַע חַסְדְּךָ. וְאָנוּ כֻלָּנוּ מוֹדִים בְּטוּבְךָ וּבְחַסְדְּךָ. וְכֵיצַד זֶה לֹא נוֹדֶה בָזֶה, מֵאַחֲרֵי שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ רוֹעֵנוּּ וּמוֹשְׁלֵנוּ וְנִלְחַם בַּעֲדֵנוּ בְאוֹיְבֵינוּ, וּבְיָדְךָ שְׁמִירָתֵנוּ, וְאַתָּה נוֹטְרֵנוּ וְשׁוֹקֵד בְּכָל מַאֲמַצֶּיךָ עַל שְׁלוֹמֵנוּ. וַהֲרֵי אִלּוּ גַם הָיִינוּ נוֹתְנִים נַפְשׁוֹתֵינוּ בִשְׁמִיעָה בְקוֹלְךָ, לֹא נְמַלֵּא אֶת חוֹבַת תּוֹדָתֵנוּ לְךָ. וְאוּלָם מַעְתִּירִים אָנוּ לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה אֲשֶׁר הִמְשִׁילְךָ עָלֵינוּ וְהִשְׁלִיטְךָ בָּנוּ, וְשׁוֹאֲלִים מֵאִתּוֹ, שֶׁיִּתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרֻכִּים וְיַעֲנִיק לְךָ הַצְלָחָה בְכָל מַעֲשֶׂיךָ ושֶׁלֹּא יְנַסְּךָ בְמַסָּה בְּיָמֶיךָ וִימַלֵֹּא מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ וְיָשִׁית אוֹתְךָ נַעֲרָץ עַד עֵת מוֹתְךָ וְיַרְחִיב בִּנְדִיבוּת זְרוֹעוֹתֶיךָ עַד שֶׁתְּהֵא מַנְהִיג כָּל מְלֻמָּד וְתִגְבַּר עַל כָּל מִתְקוֹמֵם, שֶׁיִּמָּצֵא בְמַמְלַכְתְּךָ כָּל מְלֻמָּד וְגִבּוֹר אַמִּיץ, וְיָסוּר מִתּוֹכָה כָּל בַּעַר וּמוּג לֵב וְיַעֲבִיר מִנְּתִינֶיךָ יֹקֶר־הַחַיִּים וּפֶגַע רַע, וְיִזְרַע בֵּינֵיהֶם רֵעוּת וְאַהֲבָה, וְהֶאֱצִיל לְךָ מִן הָעוֹלָם־הַזֶּה אָשְׁרוֹ וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא בִרְכָתוֹ בְחַסְדּוֹֹ וּנְדִיבוּתוֹ וְטוּבוֹ הַנֶּעֱלָם. אָמֵן. שֶׁהוּא הַכֹּל יָכֹל, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִמֶּנּוּ וְאֵלָיו יָשׁוּב הַכֹּל וְיֵלֵךְ”. כְּשֶׁשַָּׁמע הַמֶּלֶךְ מִפִּיו תְּפִלָּה זוֹ, עָבְרָה אוֹתוֹ תַכְלִית הַשִּׂמְחָה, וְנָטָה אֵלָיו כָּל נְטִיָּה, וְאָמַר לוֹ: “דַּע הַמִּשְׁנֶה, שֶׁנַּעֲשֵׂיתָ אֶצְלִי בְֹמַעֲלַת אָח וּבֵן וָאָב. וְלֹא יַפְרִידֵנִי מֵעָלֶיךָ כְּלוּם, וְכָל אֲשֶׁר תַשִּׂיג אוֹתוֹ יָדִי, תּוֹצִיא אוֹתוֹ כְּחֶפְצֶךָ. וְאִם לֹא יִהְיֶה לִי יוֹרֵשׁ אַחֲרַי תֵּשֵׁב אַתָּה עַל כִּסֵּא מַלְכוּתִי תַּחְתִַּי שֶׁאַתָּה הַנַּעֲלֶה מִכָּל בְּנֵי מַמְלַכְתִּי. וַאֲנִי שָׂם אוֹתְךָ לְיוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר אַחֲרַי, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ וִרְדְכָ’אן אָמַר לִבְנוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס: “רְצוֹנִי לְשִׁיתְךָ לְמוֹשֵׁל מַמְלַכְתִּי אַחֲרַי וְלָשִׂים אוֹתְךָ לְיוֹרשֵׁ־הָעֶצֶר, וְרַבֵּי מַלְכוּתִי אֲנִי מֵעִיד עַל כָּךְ, בְּעֶזְרַת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. קָרָא לְסוֹפְרוֹ, וּכְשֶׁעָמַד לְפָנָיו, צִוָּה עָלָיו שֶׁיִּכְתֹּב אֶל כָּל גְּדוֹלֵי־מַלְכוּתו לָבוֹא לְפָנָיו. וּפִרְסֵם עַל־יְדֵי כָרוֹזִים בְּעִירֹו, לַנִּמְצָאִים בָּהּ, הַצִּבּוּר לְכָל שִׁדְרוֹתָיו. וְצִוָּה שֶׁיִּתְאַסְּפוּ הָאֶמִירִים וּמְפַקְּדֵי־הַצָּבָא וְשׁוֹמְרֵי־הַסַּף וּשְׁאָר רַבֵּי־הַפְּקִידוּת לַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וּכְמוֹ כֵן לַמְלֻמָּדִִים וְלַחֲכָמִִים. סִדֵּר הַמֶּלֶךְ מוֹשַׁב־מַלְכוּת עָצוּם וְעָרַךְ שֻׁלְחָן שֶׁלֹא נֶעֱרַךְ כָּמוֹהוּ מֵעוֹלָם. וְהִזְמִין אֶת כָּל בְּנֵי־הָאָדָם מִן הַנִּכְבָּדִים וּפְשׁוּטֵי־הָעָם. הִתְאַסְּפוּ כֻלָּם לְשִׂמְחָה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ מֶשֶׁךְ זְמַן חֹדֶשׁ. וְאַחַר־כָּךְ נָתַן בְּגָדִים לְכָל מְשָׁרְתָיו וַעֲנִיֵּי מַמְלַכְתּוֹ, וְנָתַן לַמְלֻמָּדִים מַתָּנוֹת יִקְרוֹת־הָעֵרֶךְ, אַחַר־כָּךְ בָּחַר חֶבֶר מִן הַמְלֻמָּדִים וְהַחֲכָמִים, שֶׁהָיָה בֶּן שִׁמָאס מַכִּיר בָּהֶם וְהִכְנִיסָם אֵלָיו וְצִוָּה עָלָיו לִבְחֹר מֵהֶם שִׁבְעָה, שֶׁיְּמַנֵּם לְמִשְׁנִים סָרִים לִדְבָרָיו, וְשֶׁיִּהְיֶה הוּא הָרֹאשׁ עֲלֵיהֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָחַר הַנַּעַר בֶּן־שִׁמָאס מֵהֶם אֶת הַגְּדוֹלִים מֵהֶם בְּשָׁנִים וְהַשְּׁלֵמִים בָּהֶם לְשֵׂכֶל וְהַמְרֻבִּים בָּהֶם לִתְבוּנָה וְהַזְּרִיזִים בָּהֶם לְמִשְׁמָר, וּמָצָא בִתְכוּנוֹת אֵלֶּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים. הִקְרִיבָם אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִלְבִּישָׁם זֶה לְבוּשׁ־הַמִּשְׁנִים, וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: “אַתֶּם תִּהְיוּ מִשְׁנִים לִי תַּחַת פְּקֻדַּת בֶן־שִׁמָאס, וְכָל מַה שֶּׁאוֹמְרוֹ לָכֶם אוֹ מְצַוֶּה אֶתְכֶם עָלָיו הַמִּשְׁנֶה שֶׁלִי בֶּן־שִׁמָאס, לֹא תָסוּרוּ מִמֶּנּוּ וּכְּלָל וְאַף־עַל־פִּי שֶׁצָּעִיר הוּא מִכֶּם לְיָמִִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַגָּדוֹל בָּכֶם לְשֵׂכֶל”. הוֹשִׁיב אוֹתָם הַמֶּלֶךְ עַל כִּסְאוֹת מְרֻקָּמִים בְּזָהָב כְּמִנְהַג הַמִּשְׁנִים, וְקָצַב לָהֶם מַשְׂכּוֹרוֹת וּלְהוֹצָאוֹתֵיהֶם. אַחַר־כָּךְ צִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּבְחֲרוּ מֵרַבֵּי־הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁהִתְאַסְּפוּ אֶצְלוֹ לַסְּעוּדָה, אֶת אֲשֶׁר יִכְשַׁר לְשֵׁרוּת הַמַּמְלָכָה בַּצָּבָא, שֶׁיְּמַנֶּה מֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, וְקָבַע לָהֶם דַּרְגוֹתֵיהֶם וְקָצַב לָהֶם מַשְׂכּוֹרוֹת כְּמִנְהַג הַגְּדוֹלִים וְנַעֲשָׂה הַדָּבָר בַּזְּמַן הַמָּהִיר בְּיוֹתֵר. צִוָּם גַּם כֵּן לְהֵיטִיב עִם כָּל הַנִּמְצָאִים בְּמַתּוֹת יְקָרוֹת, וְשֶׁיְּשַׁלְּחוּ כָל אֶחָד לְאַרְצוֹ בְּכָבוֹד וִיקָר. פָּקַד עַל נְצִיבָיו לִנְהֹג בְּצֶדֶק עִם הַנְּתִינִים, וְצִוָּה לִדְאֹג לָעֲנִיִּים וְלָעֲשִׁירִים וּפָקַד עֲלֵיהֶם לִתְמֹךְ בָּהֶם מֵאֹוצַר הַמַּמְלָכָה לְפִי מַדְרֵגוֹתֵיהֶם. בֵּרְכוּ אוֹתוֹ הַמִּשְׁנִים שֶׁעֻזּוֹ יִתְקַיֵּם וּבַאֲרִיכוּת יָמִים. אַחַר כָּךְ צִוָּה לְפָאֵר אֶת הָעִיר שְׁלשָׁה יָמִים, אוֹת תּוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל מַה שֶּׁאָצַל לוֹ מִן הַהַצְלָחָה. זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ וּמִשְׁנֵהוּ בֶּן־שִׁמָאס בְּסִדּוּר הַמַּמְלָכָה וְאֶמִירֶיהָ וּנְצִיבֶיהָ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַנָּשִׁים הַחֲבִיבוֹת עָלָיו מִן הַפִּלַגְשִׁים וְזוּלָתָן שֶׁהָיוּ הַסִּבָּה לַהֲרִיגַת הַמִּשְׁנִים וְקַלְקָלַת הַמַּמְלָכָה בִּמְזִמָּתָן וְעָרְמָתָן, הִנֵּה אַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם כָּל מִי שֶׁהָיוּ בְּמוֹשַׁב־הַמַּלְכוּת, מִן הָעִיר וְהַכְּפָרִִים וְנָכוֹנוּ עִנְיָנֵיהֶם, צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּשְׁנֶה הַצָּעִיר לְיָמִים וְהַגָּדוֹל לְשֵׂכֶל, הַיְנוּ בֶּן־שִׁמָאס שֶׁיָּבִיא לְפָנָיו אֶת שְׁאָר הַמִּשְׁנִים. כְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, פָּרַשׁ אִתָּם לְבַדָּם וְאָמַר לָהֶם: “דְּעוּ הַמִּשְׁנִים שֶׁהָיִיתִי סוֹטֶה מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, שׁוֹקֵעַ בְּבַעֲרוּת, סָר מִן הָעֵצָה הַטּוֹבָה, מֵפֵר הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה, וּמַמְרֶה אֶת אַנְשֵׁי־הָעֵצָה. וְסִבַּת כָּל זֶה תַּעֲתּוּעֵי־נָשִׁים אֵלֶּה וְעָקְבָן אוֹתִי וְדִבּוּרֵיהֶן הַיָּפִים וְכָזְבָן לִי. וְקִבַּלְתִִּי כָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי דוֹמֶה שֶׁדִּבְרֵיהֶן עֵצָה טוֹבָה בִּגְלַל מְתִיקוּתָן וְרַכּוּתָן, וְהֲרֵי סַם מֵמִית הוּא. וְעַכְשָׁו כְּבָר נוֹכַחְתִּי שֶׁלֹּא בִקְּשׁוּ לִי אֶלָּא אֶת הַמָּוֶת וְהָאֲבַדוֹן. וְחַיָּבוֹת הֵן לְהֵעָנֵשׁ מִפְּאַת הַצֶּדֶק, כְּדֵי שֶׁאֲשׂימֵן מוּסָר לְמִי שֶׁיִּקַּח מוּסָר. וְאוּלם מָה הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה בְּמִיָתָתן?” עָנָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה בֶּן־שִׁמָאס וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר בְּעֻזּוֹֹ, כְְבָר אָמַרְתִּי לְךָ בַתְּחִלָה, שֶׁאֵין הַחֵטְא מְיֻחָד רַק בַּנָּשִׁים לְבַדָּן, אֶלָּא שֶׁבְּשֻׁתָּפוּת הוּא בֵינֵיהֶן וּבֵין הַגְּבָרִִים הַמְחַמְּדִים אוֹתָן. וְאוּלָם הַנָּשִׁים רְאוּיוֹת לְעֹנֶשׁ עַל כָּל פָּנִים בִּגְלל שְׁנֵי דְבָרִים. הָרִאשׁוֹן כְּדֵי לְמַלֵֹּא מִצְוָתְךָ בִּהְיוֹתְךָ הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר. וְהַשִֵּׁני בִּגְלַל הַרְהִִיבָן עֹז נֶגְדֶּךָ וְעָקְבָּן אוֹתְךָ וְהִכָּנְסָן בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנָן וּבְמַה שֶּׁאֵינוֹ מַתְאִים לָהֶן לְדַבֵּר בּוֹ. רְאוּיוֹת הֵן אֵפוֹא לְמִיתָה. וְאוּלָם דַּי לָהֶן בְּמַה שֶּׁיָּרַד עֲלֵיהֶן. וּמֵעֲכְשָׁו שִׂים אוֹתָן בְּדַרְגַּת מְשָׁרְתוֹת. אַךְ הַפְּקֻדָּה הִיא בְיָדְךָ בָזֶה וּבְזוּלַת זֶה”. יָעַץ אַחַד הַמִּשְׁנִים אֶת הַמֶּלֶךְ כְּדִבְרֵי בֶן־שִׁמָאס. וְאֶחָד הַמִּשְׁנִים נִגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים אֶת חַיֵּי הַמֶּלֶךְ, אִם אֵין דֶּרֶךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה בָהֶן, אֶלָּא מַעֲשֶׂה לַהֲמִיתָן, הִנֵּה עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר אֹמַר לְךָ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה הוּא זֶה שֶׁתֹּאמַר לִי?” אָמַר לוֹ: "הַטּוֹב מִכֹּל הוּא שֶׁתְּצַוֶּה אַחַת שִׁפְחוֹתֶיךָ הַנֶּאֱמָנוֹת לְךָ בְּיוֹתֵר, שֶׁתִּקַּח אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר עָקְבוּ אוֹתְךָ וְתַכְנִיס אוֹתָן לַבַּיִת שֶׁבּוֹ בֻצַע הֶרֶג הַמִּשְׁנִים וְהַחֲכָמִים, וְתָחֲבשׁ אוֹתָן שָׁם, וּתְצַוֶּה שֶׁיִּנָּתֵן לָהֶן מְעַט מִן הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה, בְמִדָּה כְּדֵי לְהַחֲזִיק גוּפָן, וְלֹא תִּנָּתֵן לָהֶן רְשׁוּת לָצֵאת מֵאוֹתוֹ מָקוֹם כָּל עִקָר, וְכָל מִי שֶׁתָּמוּת מֵעַצְמָהּ תִּשָּׁאֵר בֵּינֵיהֶן כְמוֹת שֶׁהִיא, עַד שֶׁתָּמֹתְנָה עַד לָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן. וְזֶהוּ הַפָּחוֹת בְּעָנְשָׁן, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ סִבָּה לְאוֹתוֹ אָסוֹן עָצוּם, לֹא כִי לְכּל הַמַּסָּה וְהַמַּדּוּחִים מֵעִקָּרָם שֶׁאֵרְעוּ בִזְמַן זֶה. וְאֱמֶת הֵם עֲלֵיהֶן דִבְרֵי הָאוֹמֵר: “הַכּוֹרֶה בוֹר לְאָחִיו יִפֹּל הוּא לְתוֹכוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם יֶאֱרַךְ שׁלוֹמוֹ”. קִבֵּל הַמֶּלֶךְ עֲצָתוֹ וְעָשָׂה כַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ. שָׁלַח אַחֲרֵי אַרְבַּע פִּלַגְשִׁים גִּבּוֹרוֹת כֹּחַ, וּמָסַר לְיָדָן אֶת הַנָּשִׁים וְצִוָּה עֲלֵיהֶן שֶׁתַּכְנֵסְנָה אוֹתָן אֶל מְקוֹם הַהֲרוּגִים וְתַחְבּשְׁנָה אוֹתָן בְּתוֹכוֹ, וְקָבַע לָהֶן מַאֲכָל גַּס וּמֻעָט וּמַשְׁקֶה גָרוּעַ וּמֻעָט. וְהָיָה מֵעִנְיָנָן שֶׁנִצְטַעֲרוּ צַעַר עָצוּם וְהִתְחָרְטוּ עַל מֶה שֶׁחָטְאוּ וְהִתְאַבְּלוֹּ אֵבֶל רַב. שִׁלֵּם לָהֶן אֱלֹהִים כִּגְמוּלָן בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן הַקָּלוֹן וְהֵכִין לָהֶן יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַבָּא, נִשְׁאֲרוּ בְאוֹתֹו מָקוֹם חָשׁוּךְ וּמַסְרִיחַ הָרֵיחַ, כְּשֶׁבְּכָל יוֹם מֵתוּ מֵהֶן עַד שֶׁכָּלוּ עַד לָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן. נִתְפַּרְסֵם עִנְיַן מְאֹרָע זֶה בְכָל הָאָרֶץ וְהַגְּלִילוֹת. וְזֶהוּ מַה שֶּׁנִּגְמַר בּוֹ עִנְיַן הַמֶּלֶךְ וּמִשְׁנָיו וּנְתִינָיו. וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים מְכַלֵּה הָאֻמּוֹת וּמְחַיֵּה הָעֲצָמוֹת הַבָּלוֹת. וְהוּא שֶׁלּוֹ רָאוּי לְרוֹמֵם וּלְהַדֵּר וּלְקַדֵּשׁ עַד עוֹלָם.
וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר


  1. קראן פרשה יב פסוק כח.  ↩

  2. דברים פרק יז פסוק טז: ולא ירבה לו נשים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות