"מַעְיָן אִם הַלֵּב – לְעוֹלָם הוּא יָקָר;

הַנּוֹתֵן – לוֹ יֻתַּן, בְּרִישׁוֹ יֵעָשֵׁר."

כָּרַב הַפּוֹסִֵק, כַּתַּלְמִיד הַמְשַׁנֵּן

עָנִיתִי: אָמֵן וְאָמֵן.

שַׂשְׂתִּי תֵּת. עֵינַי לֹא נָשָׂאתִי לִַּגְּמוּל –

וּמִי לִי יִנְקֹב הַשָּׂכָר?

שִׁירִים רַבִּים לָהֶם שַׁרְתִּי כִּי הוּבַָל הַיְבוּל,

רַק שִׁיר-אֲסִיפִי, הָאֶחָד, לֹא הוּשָׁר.

גָּדְלוּ אָז יָמַי, הַבָּנִים-בְּלִי-בַיִת,

צָהֲלוּ, רִנְּנוּ, מִתְפַּלְּשִׁים בַּדְּרָכִים.

עַתָּה שֻׁלְּחָה הַשַּלֶּכֶת בִּכְחֻלֵּי-הָעֵיַנִים:

עוֹמְמִים בַּהֶמְיָה, גּוֹלֵים בֵּין אַחִים.

צִחֵי-צָמָא הַיָּמִים: הַבַּיְתָּה, פְּנִימָה.

מִן הַכּוֹס הַגְּנוּזָה, מִמֵימֶיהָ נִשְׁאָב.

חוֹזֵר הַנִּדָּח, שָׁב יֶלֶד אֶל אִמָּא –

מִשִּׁירִים, מֵרַבִּים, אֶל שִׁירוֹ הַלֵּב שָׁב…

תש"א