פַּעֲמִי-נָא הַבְּאֵר, פַּעֲמִי, נִסְתֶּרֶת.
אַתְּ הִלְמִי, הִלְמִי-נָא עִם הַלֵּב.
תְּאֵנָה, הַכְפִּילִי הַצַּמֶּרֶת
וְאִסְפִינוּ, אִמָּא, בְּצִלֵּךְ שָׁלֵו.
הַעֲלֶינָה אֶת אוֹרְכֶן, עֵינַיִם.
בְּתָאֵי-בְּדִידוּת, בְּמֶרְחֲבֵי פְּגִישָׁה.
שַׁמְנְכֶן יְצַקְתֶּן, מְנוֹרַתְכֶן הִדְלַקְתֶּן –
תַּעֲלֶה, תָּהֵל, תִּגַּהּ אִשָּׁהּ!
קוּמָה, רוּחַ, וְנַגֵּן עַל הַשְּׁפָיִים.
עוּרָה, וְעוֹרֵר שָׂדֶה-עוֹלָל וְגַן-תִּינוֹק.
הוֹי גַּרְעִין טָמוּן, לְךָ מָרוֹם פָּתוּחַ!
רְאֵה מֵאֵֶרֶץ וְהַבֵּט, נִצָּן עָנֹג!
רמת הכובש, חשון תש"ג