רקע
אחד העם
שונות
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1956

תרנ"ב

המַלאכוּת שבה מחו“ל לפני ראש השנה, ואחינו בוורשא גמרו לקרוא לתכלית זו אספה כללית. בהסכמת הועד פה נקבעה האספה לשלישי בחשון. אנכי נקראתי לבוא, אך מסבּות שונות מאנתי ללכת, ורק אחר שלא מצא הוַעד איש אחר לשלוח שם, הוכרחתי להעתר לו, ובכן הלכתי לוורשא בתור ציר הוַעד להאספה ושהיתי שם מן יום ו' ה' חשון עד יום ד' עשׂרה בו. אל האספה באו כל טובי חו”צ, יותר מארבעים איש, ושם נעשׂו תקנות שונות בנוגע לדרכי העבודה של “הוַעד המרכזי” אשר הבטיחה חכי"ח ליסד. גם אנשים נבחרו, ואני בתוכם, ללכת לתור את ארצות טורקיא ואסיא, כחפץ הברון הירש. אם יצאו כל הדברים האלו אל הפועל? – כשאני לעצמי, מסופק אני מאד. בכל אופן לא במהרה יהיה כל זה.

י“ח כסלו (7דצמבר) נתקבל מיפו מבן טובים1 חשבון הקופה של הוה”פ, והנה נמצאה מגרעת העולה לסך 175000 פרנק! בו ביום באו שני צירים מחדרה לקבּוֹל לפני הוַעד על מעשׂי חנקין, העושׂה בחדרה כאדם העושׂה בתוך שלו, וגם הקוּשנות לא יאבה למסור להם, ויש ידים מוכיחות, כי כל הקולוניא בסכנה גדולה מצד בעלי חובותיו של חנקין. – אלה הן תוצאות פעולת שנה אחת עם כל הרעש והשאון!…

יום ב, כ' כסלו (9 דצמבר), נאסף אל עמיו ראש חובבי ציון, ד"ר יהודה ליב פינסקר. “מפני הרעה נאסף הצדיק”. יהי זכרו ברוך!

תרנ"ג (באניה)

יום ז‘, ג’ תמוז (5/17 יוני). יצאתי מביתי מאודיסא באניה “צאר” לארץ ישׂראל.

יום ג‘, ו’ תמוז (8/20 יוני). באניה נמצא גם האדון ביליאיב, מזכיר ראשון בקונסולאט הרוסי בירושלים. דבּרתי עמו הרבה על דבר מצב בני ישׂראל בא"י, ובין יתר הדברים הצטדק על כי הקונסולאט אינו מגין כראוי על היהודים נתיני רוסיא. הסבּה היא, לדבריו, כי היהודים אינם ממלאים חוקי הפּספּורט ואינם משלמים את הדרוש כדי לחַדש תמיד את הפּספּורט.

ג', י"ג תמוז (15/27 יוני). היום בבוקר באתי ליפו באניה “קורנילוב” (אשר עברנו אליה באלכסנדריא). אף כי היתה בידי טִסקירִי מקונסטנטינופול לזמן שני חדשים, הוכרחתי בכל זאת להכּנס על ידי הסרסורים ובקשיש. הכניסה הזאת עכרה את רוחי מאד.

ו', ט"ו תמוז (18/30 יוני). הלכתי במסלת הברזל לרחובות. שם כמעט כל אדמת הזרע שוממה, בעוד שסמוך לה, אדמת רמלה זרועה, ובעברי ראיתי את הערבים אוספים תבואתם. הרושם זה לעומת זה הוא מעציב מאד.

הבנינים שלא נגמרו, “החליל” היושב בקולוניא ושומר שלא יבנו, שוברים את הלב.

דבּרתי הרבה עם הקומוניסטים על דבר מצבם, על דבר גפנים ועבודת שׂדה, וסוף סוף הוכרחו להודות, כי אלמלי היו אכרים אמתּים היו יכולים למצוא לחמם בזריעה, ועֵד על זה הוא האחד הנמצא בתוכם, שמואל גורודיסקי, שעובד כראוי ומוציא מאדמתו גם לחם וגם ירקות וכל הדרוש לחיי אכר.

יום ראשון שבתי ליפו.

ד‘, כ“א תמוז (5 יולי–23 יוני), הייתי ב”פתח-תקוה". האדמיניסטראטור ה’ גרוֹס הראני את הכרמים וכל יתר הדברים שראוי לראותם. האכרים זורעים רק מעט. גם גני הירק על הרוב אינם נעבדים.

הייתי גם בבית-הספר בשעת הלמודים. הרושם הוא לא טוב ממה שיעשׂה עלינו “חדר גדול” בצפון רוסיא.

ה' כ“ב תמוז (6 יולי–24 יוני), הלכתי עם הד”ר מַזיא לראשון לציון. הקולוניסטים שם עצבים מאד. אינם רואים תקוה לצאת באיזה זמן מעבדוּת לחירות, כי תוצאות היין אינן כמו שחשבו לפנים.

בקרתי את בית-הספר ובחנתי את התלמידים ולא שׂבעתי נחת.

שבתי ליפו ביום הראשון.

ה', כ“ט תמוז (12 יולי–31 יוני). הלכתי לגדרה בלוית האגרונום קיזרמן מאודיסא. הבתים החדשים שנבנו בעת האחרונה נותנים למושבה מראה נעים, ובכלל עושׂה היא עתה רושם יותר טוב מאשר בהיותי שם בפעם הראשונה בתרנ”א.

יום ו' בבוקר הלכנו לשעות אחדות לעקרון. כל האכרים היו עסוקים בהבאת החטים מן השׂדה אל הכפר. לבי שׂמח ורחב למראה עברים אכרים אמתּים בא"י. אבל במדה זו גדל עצבוני, בזכרי כי גם המושבה הזו האחת סופה להיות למטעים ברצון האדמיניסטרציא. לקחתי עמי שבּלים אחדות לזכרון ושבתי לעת ערב לגדרה.

ביום השבת דבּרנו הרבה עם הקולוניסטים על דבר עשׂית היין ומכירתו, שהם דואגים לזה הרבה, ובצדק. כולנו הסכמנו משהשוק היותר מוכשר ליין ארץ ישׂראל הוא באנגליא ואמריקא.

ביום ראשון שבתי ליפו.

ד‘, ו’ אב (7/19 יולי), באתי ירושלימה. מר סולומיאק חכּה לי בתחנת המסלה והוליכני בלאט דרך התחנות, באופן שנצלתי מן הקלון אשר ישׂבעו אחינו מצד שוטרי הממשלה.

בירושלים מצאתי אחדים ממיודעי מאז (בן-יהודה, יעבץ וכו') ועוד נוספו לי שם מכירים מנכבדי המשׂכילים. כולם קבּלוני בסבר פנים יפות וחפצו מאד שאשתקע בארץ. מר גרוס מווינא הציע לפני, שישתדל אצל הקונסול מאוסטריא שיקבּלני תחת חסותו.

היחס בין משׂכילי ירושלים רע מאד. כל אחד שׂונא את חברו ומשתדל להשפילו.

ואחר שבקרתי כל המקומות ההיסטוריים (ובליל תשעה באב, מוצאי שבת – את ה“כותל”) שבתי ביום ב', י"א אב, ליפו.

ג', י"ט אב (1 אוגוסט–20 יולי). שלחתי אל “המליץ” אמת מארץ ישׂראל מאמר שני. בדם לבבי כתבתי את המאמר. אהה! מתי תהיה “אמת” כזאת נעדרת?

ד', כ"ז אב (9 אוגוסט–28 יולי). אחר שכל עמלי לקבּל רשיון להשאר בארץ לא הועיל לי, יצאתי ביום הזה מארץ ישׂראל בלב נשבר ונדכא מאד באניה הצרפתית “סיניגל” ללכת ללונדון דרך מרסיליא. בלונדון קויתי לפעול לטובת ישוב ארץ ישׂראל, וגם למצוא לי איזה עסק בקשר עם אודיסא, ועם זה גם ללמוד אנגלית כראוי, כי מאד אחפוץ להגיע בה עד מדרגת סופר כל שהוא.

ה', כ“ח אב (10 אוגוסט-29 יולי). באניה נמצא גם מר שייד השב לביתו מא”י. התוַדעתי אליו ודבּרנו על דבר הישוב. גם הוא מסכים, שהקולוניות צריכות מעתה להיות על יסוד מזרע תבואות. הוא מלא חֵמה על חו"צ והקולוניות החפשיות ואומר, כי כל האסון הוא, שאינם שומעים לעצת האדמיניסטרציא של הברון. הוא מבטיח, כי בגליל יכולים מעתה הכל לקנות קרקעות(?), כי בקרוב יוּתר הבנין ברחובות וכי הפחה מירושלים יקבּל עתה תחת חסות תוגרמא את כל החפץ.

ה‘, ה’ אלול (5/17 אוגוסט). עוד הפעם שׂיחה עם מר שייד. על השאלה מה יהיה סופה של “זכרון יעקב” אין לו תשובה נכוֹנה, אלא: “נראה מה יהיה סוף היין”. על שאלתי: לאיזו מטרה מהפּכים גם עקרון למטעים, אחר שהוא עצמו מודה כי המטעים עוד לא נתבררו? – נסה להשיב תשובות דחוקות, אבל לבסוף הוכרח להודות, כי המטרה האמתּית היא, שלא יהיו הקולוניסטים אדונים לעצמם, אלא תלויים תמיד בחסדי הנדיב, ויוכרחו לקבּל עליהם מרותה של האדמיניסטרציא.

ביום הנ"ל בערב באתי למרסיליא.

פריס, ג‘, י’ אלול (10/22 אוגוסט). אחר שבאתי ביום א' ללונדון ושהיתי שם שני ימים ולא מצאתי את האנשים אשר יש לי אליהם מכתבים, כי כולם יצאו את העיר וישובו רק בימי החג, החלטתי ללכת לפריס לשבועות אחדים, ובאתי פריסה היום בערב.

ה', י“ב אלול (12/24 אוגוסט). בקרתי את הרב לוּבצקי… אצלו התוַדעתי להסופר מר לוּדביפּוֹל והוא היה לי למורה דרך כל ימי שבתי בפריס. במשך הימים התוַדעתי גם למר מאירסון ויֶתר חו”צ מבני רוסיא. כולם קבּלוני בכבוד והראו לי אותות אהבה ורעוּת.

מן הצרפתים למדתי לדעת בפריס את הרב הכולל ר' צדוק הכהן. כמותו ירבו בישׂראל. הוא חכם וטוב לב, אבל מפני טרדותיו הרבות אינו יכול לשׂים לב היטב לעניני ארץ ישׂראל. הכּרתי גם את הפרופ' יוסף הלוי, איש מלומד, שאין לו מושׂג נכון מעולם המעשׂה, אבל רצונו גדול ואהבתו לעמו תיקד בקרבו כאש.

תרנ"ד

פריס, ד‘, ג’ תשרי (1/13 ספטמבר). בקרתי את הד“ר שוורצפלד (משנה למנהיג עניני החסד של הברון הירש). דבּרנו על דבר א”י וארגנטינה. על דבר א“י הוא אומר, כי הרעיון מצד עצמו הוא רם ונשׂא, ורק פעולות חו”צ ושאונם מרחיקים אותו מלהשתתף בזה. ועל דבר ארגנטינא, תקוָתם היא, כי אחר שיבררו הם, שיש אפשרות ליסד שם קולוניות עבריות, תוָסד חברה עוד יותר גדולה למטרה זו בתור עסק טוב. את הפרעות המדיניות אין לירוא, והארבה גם כן אינו מסוכן מפני שיש אמצעים לכלותו, וכשיהיו להם הרבה קולוניות כאחת ילחמו בו.

ה‘, ד’ תשרי (2/14 ספטמבר). היתה ישיבת הוַעד לישוב א“י של הברון רוטשילד והרב רצ”כ קרא גם אותי…

מר שייד הציע מה שפעל בקושׂטא. נקראו מכתבים מארצות שונות ע“ד קניות קרקעות. אני בארתי להוַעד, כי במכרם קרקע לבני רוסיא, עליהם לקבּל על עצמם אחריות הכּניסה, ואם לא יוכלו הקונים להתישב ישיבו להם את נזקם. מר שייד הודה סוף סוף, כי אין לע”ע תקוה לבטול אִסוּר ההתישבות, רק זאת יקוה, כי בדרך ארעי אפשר יהיה להשׂיג רשיון להושיב משפּחות שאין הוַעד מקבּל עליו אחריות ההתישבות2.

בערב היום הזה עזבתי את פריס לשוב ללונדון.

-————-

לונדון

ו‘, ה’ תשרי (3/15 ספטמבר). באתי ללונדון. בו ביום בקרתי את לשכת חו“צ ולא מצאתי את הד”ר הירש. הלכתי למזרח העיר וברוב עמל מצאתי משכן המגיד “מכבי”. הוא שׂמח עלי מאד והלך אתי לבקש מעוֹן, אבל לא מצאנו. פניתי אל מר רפופורט, סופר ה“וואסחאד”. גם אותו לא מצאתי. אך ביום השבת בא אלי, וביום א' הלך אתי ושׂכר למעני מעון בבית האלמנה הארריס, אשר גָר שם הוא תחלה, ברחוב גראסווענאר רד. 35 (קאננאנבורי), וביום ב' (5/17 ספטמבר) עברתי שמה.

ב‘, ח’ תשרי (5/17 ספטמבר). בקרתי את הד“ר הירש, דבּרתי עמו הרבה על דבר יא”י ומצב חו"צ פה. הרושם אינו טוב ביותר. שׂכרתי לי מקום לתפלה ביום הכפורים בבית-מדרש קטן סמוך למעוני, ושם אוצר ספרים עברי גדול.

ד', י“ז תשרי (15/27 ספטמבר). הייתי בבית הרב הכולל ד”ר הרמן אַדלר, בהיות בידי מכתב אליו מהרב רצ“כ מפריס, אך לא מצאתיו, כי הלך לביתו אשר במערב העיר וישוב אל ה”סיטי" רק אחר החג.

בו ביום בקרתי עוד הפעם את הד"ר הירש. הוא הגיד לי כי הקולוניל גולדסמיד הוא עתה בסקוטלנד, ובשובו בקרוב ילך לפריס. בקשתיו שיציבני לפניו בטרם ילך פריסה, והבטיחני לעשׂות זאת.

ה', י“ח תשרי (16/28 ספטמבר). היום התחלתי לכתוב הזכרונות בספר הזה. עד פה כתבתי על פי הערות מפוזרות שנמצאו בידי או עפ”י הזכרון. מעתה אכתוב דבר יום ביומו בפרטות3.

ה', כ"ה תשרי (5 אוקטובר–23 ספטמבר). הייתי בפעם הראשונה במערכת העתון “דז’ואיש קרוניקל”. לא התוַדעתי לאיש.

בקרתי את הרב ד“ר אדלר, מסרתי לו את המכתב שהיה לי אליו מאת הרב רצ”כ מפריס ובקשתיו שיגביל לי זמן פנוי שאוכל לדבּר אתו בהרחבה על דבר עניני הכלל. הוא הגביל יום א' הבא כחצות היום.

אתמול קניתי במקרה את האנציקלופדיא של הספרות האנגלית של Zaamber ואקרא בו בשעות הפנויות, והקריאה הזאת תענגני ותשכיחני מעט את מצבי.

א', כ“ח תשרי (8 אוקטובר–26ספטמבר). בקרתי את הד”ר אדלר. הוא מוצא שאין ראוי לעשׂות מרכז לישא“י בלונדון, אלא הכל צריך להיות בפריס, בשביל הברון. מלבד זה, אין הוא עצמו יכול לעשׂות מאומה לצרכי הכלל, מפני שטרוד מאד בעסקי הרבנות. לפנים בימי אביו היו באנגליה רק יהודי אנגליה וגרמניה והיתה הרבנות קלה. עתה, משבאו נדחי רוסיה, קשה מאד לשׂאת טרחם ומשׂאם. הם מַרבים במחלוקת, מבקשים חטאים בעניני כשרוּת, וידיו מלאות עבודה תמיד בעניני שחיטה ולשמור מחלוּל שם ישׂראל. עתה היה בדובלין חלול השם, מַחלוקת עד הכאה בביהכ”נ, וקבּל מכתב מכומר אחד משם, המבקשו להשתדל שלא יבואו שמה עוד יהודים מרוסיה, כי אין עוד מקום בשבילם. הוא קרא באזני את המכתב הזה, גם הראה לי גליון ממכה“ע “איזראעליט” היוצא לאור במיינץ, ששם קול צעקה מלונדון על מיעוט כשרוּת. “וכמה שאנו משתדלים אי אפשר לצאת ידי חובותינו בעיניהם. הייתי יכול, ב”ה, לעשוֹת הרבה בענינים כלליים, אבל עניני השחיטה ושאר שאלות מקומיות אוכלים כל עתותי ובריאותי והנני כאסור בחבלים מבלי אפשרות לפַנות לבי לענינים אחרים”.

היוכלו בני עמים אחרים להבין זאת? רב הכולל באנגליה אינו יכול לעשׂות מאומה בעניני הכלל בעת צרה כזאת, מפני שטרוד בעניני שחיטה!!

ב', כ“ט תשרי (9 אוקטובר–27 ספטמבר). שלחתי כרטיס של ברכה למל”ל לחג יובלו.

א‘, ה’ חשון (3/15 אוקטובר). הייתי היום ב“הייד-פּרק” וראיתי את הדימוֹנסטרציא הגדולה שעשׂו בני לונדון, בחפצם להביע חבּתם להפועלים במכרי הפחמים, אשר זה כשני חדשים חדלו מלעבוד בסבּת סכסוכים עם בעליהם, ובני משפּחתם גוועים ברעב.

מה נעים לראות עם גדול וחפשי, בגַלוֹתו את לבו תחת כפּת השמים!

א‘, י"ב חשון (10/22 אוקטובר). התראיתי עם קול’ גולדסמיט וד’אביגדור בביתו של האחרון. שניהם עושׂים רושם טוב. אך בקיאותם בעניני הישוב אינה גדולה, גם כוחם פה, לפי הנראה, מוגבל.

ה', ט"ז חשון (14/26 אוקטובר). הנני היום קצת חולה ולא אוּכל לצאת מחדרי. לא טוב להיות חולה בארץ נכריה.

המון דמיונות וחלומות ספרותיים ממלאים לבי בימים האחרונים ומכתבי אשתי ורעי מחזקים חלומותי. האומנם עוד יזרח שמשי, או רק הניצוץ האחרון הוא?…

א', י“ט חשון (17/29 אוקטובר). אכלתי בצהרים אצל מר פראג בחברת מר אדם רוזנברג מניו-יורק והרבינו שׂיחה עד הערב על דבר עניני א”י בכלל ועיניהם עם הנדיב בפרט.

ב‘, כ’ חשון (18/30אוקטובר). כתבתי לדיזנגוף וללוּד-ביפּוֹל לפריס (לשניהם ע"ד מעשׂי פריס בקשר עם נסיעת גולדסמיט ורוזנברג). יתר היום בליתי בחברת מר רוזנברג, ובערב היתה לנו ישיבה קטנה בבית קול' גולדסמיט (הוא, אנחנו, ד’אביגדור, פראג) ועלתה בידי להביאם לידי החלטה, שיקבעו להנדיב זמן איזו חדשים למלאות הבטחותיו בדבר ביטול אסור הכניסה, ואם לא – לא יקנו האדמה.

ה‘, ל’ חשון (9נובמבר–28 אוקטובר). היום היתה הצירמוֹניא של הלורד מיר (Lord-mayor’s show). מראה זר מאד! עם גדול ועסקן כעם אנגליא, הטרוד תמיד בענינים גדולים ונכבדים, מוצא נחת בשׂחוק ילדים כזה! אבל יחד עם זה נעים לראות אלפי אנשים מתקבּצים במקום אחד, ורגש הסדר וההכנעה מפני משפטי ארצם מלוה אותם גם פה ותנופת יד קלה של שוטר אחד דיה להביא סדרים בכל ההמון הרב ולעצור בעד כל הזרם.

הקור מתגבר. האנגלים הורגלו לשבת בחדרים קרים, ובני הבית שאני גָר בו שׂוחקים עלי כי ארעד מקור.

ו, ח' כסלו (5/17 נובמבר). בפתחי את כיס השטרות, והנה שני השטרות האחרונים שהיו לי, על סך 10 לי“ש, אינם. לפי השערתי אבדו לי בבית הבנק. אבל איך שיהיה נשארתי בלונדון בכיס ריק. רגש לא נעים מאד. הוכרחתי לדרוש מביתי כסף ע”י טלגרמא.

ה, י"ד כסלו (11/23 נובמבר). ביום הזה בערב הנני יוצא מפה לפריס. איזו תועלת יצאה לי משבתי פה? בעניני מסחר לא אדע עוד, אולי תצא. אבל בענינים רוחניים… כל התועלת היא, שסרה מעלי הנטיה הגדולה לצד אנגליא אשר שׂררה בנפשי לפנים. עתה רואה אני, כי גם האנגלים יש להם יתרונותיהם ומגרעותיהם ככל יתר העמים. רק בהבדל הזה כי לנו, בני הקוֹנטיננט, מגרעות עמי הקונטיננט מגרעותינו הן ונוּכל להבינן ולהתרגל בהן, בעוד שהתכוּנות הזרות והרעות של האנגלים אינן מובנות לנו ולא נוּכל להתרגל בהן על נקלה. ובכל זאת עם גדול ורם הוא.

והיהודים האנגלים, ועניני הכלל אשר קויתי מהם… בושה תכסה את פני, לא אדבּר.


  1. הוא היה אז חבר הוַעד הפועל של חו"צ.  ↩

  2. עי‘ על ענין זה ביתר פרטות עפ"ד II. עמ’ רכ“ט–ר”ל.  ↩

  3. כמו שיראה הקורא גם זה לא נתקיים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות