שׁוֹגֶה בַּאֲהָבִים רוֹדְרִיגוֹ,

עַל מְצוּקַת לִבּוֹ יָדַע הוּא,

הַכֹּל מַגִּיד הוּא לְלָה־קַאוָה,

שֶׁבָּהּ דָבַק וַיֹּאהָבֶנָּה.

אֶל זִיו גֵּוָהּ עֵינָיו שׁוֹלֵחַ,

אֶל זִיו גֵּוָהּ וְאוֹר פָּנֶיהָ,

קוֹשֵׁר כְּתָרִים לְחִין יָדֶיהָ,

יָדֶיהָ הַלְּבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג.

– דְּעִי, יַקִּירָתִי לָה־קַאוָה,

נַפְשִׁי מְלֵאָה עֶרְגָּה אֵלַיִךְ.

דּוֹרֵשׁ אֲנִי מִמֵּךְ תְּרוּפָה לִי

וְלִרְשׁוּתֵךְ עוֹמֵד רוֹדְרִיגוֹ.

רְאִי: כָּל שֶׁדּוֹרֵשׁ הַמֶּלֶךְ

מֵאֹנֶס אוֹ רָצוֹן נִתָּן לוֹ.

לָה־קַאוָה בִּלְשׁוֹנָהּ נִזְהֶרֶת

וּמְשִׁיבָה כִּמְהַתֶּלֶת:

– הוֹד מַלְכוּתוֹ לוֹעֵג אוֹ שֶׁמָּא

לִתְהוֹת עַל קַנְקַנִּי חָשַׁק לוֹ.

סֶנְיוֹר, כָּזֹאת עַל תְּצַוֵּנִי,

כִּי בְּנַפְשִׁי גַּם בִּכְבוֹדִי הוּא.

נִשְׁבַּע הַמֶּלֶךְ לְפָנֶיהָ,

כִּי רַק אֱמֶת הוֹצִיא מִפִּיהוּ,

אַךְ מִדְּבָרָיו הִיא מִתְעַלֶּמֶת

וְאַגַּב שְׂחוֹק הִיא מִתְנַצֶּלֶת.

תְּנוּמָה לַחֲטֹף הָלַךְ הַמֶּלֶךְ.

אַחַר אֵלָיו צִוָּה לִקְרֹא לָהּ.

לָה־קַאוָה בְּלִי יִרְאָה וָחֶשֶׁד

עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ.