אוֹי, אוֹי, הָאוֹר וְהַמִּלָּה יְמִיתוּנִי,

רַק נְדִירוֹת אֶתְהַלֵּךְ בְּדָרוֹם.

קַל הוּא הָאוֹר שָׁם; רְדוּדָה הַמִּלָּה:

בֵּינֵינוּ תְעָלָה אֲיֻמָּה מְפַהֶקֶת,

עֲמֻקָּה, צוֹנֶנֶת, עִוֶּרֶת, תְּהֹם.

אֲנִי אָדָם־הַצָּפוֹן הִנֵּנִי,

עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ בְדַאַג אִי־חֶמְלָה,

אֲשֶׁר הַדִּבּוּר גֵיהִנֹּם הוּא לוֹ,

הָרוֹצֶה בְּמָוֶת חֵרֵשׁ־אָזְנַיִם,

כְּבַד־לָשׁוֹן וְעָצֵל לְמִלָּה.

הַדָּרוֹם: נוֹף יָשִׁישׁ, בֶּן עַמֵּי־פֶטֶט,

בּוֹ הַנְּבוּאָה, עַל כָּל פֶּה־פּוֹטֵר,

בָּאָה קַלִּילָה וּמַהֵר תִּנְדֹּף.

בַּצָּפוֹן מוֹרָשִׁי הוּא הָאֹמֶר,

מַעֲמִיק לִבֹּעַ וְאָצִיל יוֹתֵר.

אֲנִי מַבִּיט מִשְׁתָּאֶה, תָּמֵהַּ,

מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה וּמַחֲרִישׁ נְכָאִים.

לָמָּה זֶה אָגִיל וְאַכְבִּיר מִלִּים?

לָמָּה זֶה אֶרְעַשׁ וְאַחֲרִישׁ אָזְנַיִם

רַק יַעַן חַי אֲנִי בֵּין הַחַיִּים?

הָאוֹר, הַמִּלָּה כוֹזְבִים כָּל־כָּכָה,

כְּשֵׁם שֶׁכּוֹזֵב הוּא כֹחַ־חַיַּי,

וְכוֹזְבִים כְּשֵׁם שֶׁכָּזְבוּ כָל אוֹתָם,

אֲשֶׁר מִזְּמָן בָּאוּ וְקִדְּמוּנִי

וָאֱמֶת רַבָּה זוֹ הִגִּידוּ לְפָנַי.

כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר, הַצָּפוֹן יַבִּיעַ,

קִפָּאוֹן וּגְזֵרָה עַל פִּי יִשְׁכָּבוּ:

אָדָם מְדַבֵּר, אֲשֶׁר הַגּוֹרָל,

הַחַיִּים, הַשָּׁנִים, הַיָּמִים הָרְגָעִים

עַד מוֹרְשֵׁי לְבָבוֹ יִכְאָבוּ.