מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[חיים אנחנו במחתרת]

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חַיִּים אֲנַחנוּ בַּמַּחתֶּרֶת!

בְּטַחַב אֲפֵלַת-מַרתֵּף,

שָׁם מְנוֹרָה תִבאַשׁ חִוֶּרֶת,

רִצפָּה יַשׂחֶה מָטָר סוֹחֵף.

אוֹתָנוּ בְּחֶשׁכַת מַחתֶּרֶת

בַּסַּנוֵרִים הִכָּה חֲלוֹם:

סוּחָה עַל הָרִצפָּה – כִּנֶּרֶת;

אוֹר-מְנוֹרָה – זִיו שֶׁמֶשׁ רוֹם.

וְנַאֲמִין: בְּיוֹם-צַלמָוֶת,

עֵת שִׁיר קְרָב רוֹבֶה יָרֹן,

עִם אֱלֹהִים נִשׂרֶה וָמָוֶת,

נַקבִּיל פְּנֵי גוֹאֵל-צִיּוֹן.

נַקבִּיל פָּנָיו: יְהִי דָמֵנוּ

מַרבַד אָדֹם בָּרְחוֹבוֹת,

וְעַל מַרבַד זֶה מֹחוֹתֵינוּ

כַּשּׁוֹשַׁנִים הַלְּבָנוֹת.

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

הַמִּתְיָאֵשׁ

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

יעקב דחה בחרי-אף את “חובת הלבבות” מלפניו ויורד את ראשו אחורנית על משען הספסל, וישא את עיניו אל התקרה, ויעוה את פניו בתנועה משונה ויקרא:

– “בעל כרחך אתה חי!” – זהו האסון.

– מה היה לך יעקב? – שאלו חבריו – איזה יום אתה חסר, השני או החמישי?

והמתיאש הורה באצבע על הספר, אשר דחה, ויאמר בלעג מר:

– חפץ הוא, שאאמין כי הנני כתר הבריאה ושהכל נברא בשבילי. דר אני בהיכל נאה, האדמה היא רצפת ההיכל, השמים – התקרה, והמאורות – מנורותי… אני כתר הבריאה ותכלית הבריאה; הכל נברא בשבילי, החיה, הבהמה והעוף, והרמש, הרומש על הארץ, הכל נבראו בשבילי… משרתי עושי רצוני הם! במחשבה תחלה עליתי על לב היוצר!

– אבל איזה יום אתה חסר?

– שוטים! לא ימים אני חסר וימי טובים ושמנים. ביום השבת – הוסיף בלעג מר – סמוכה עטרת הבריאה של שלחן בֶּריל הטבח והיום ההוא נעלה על כל הימים. שפרינצה אשת הטבח, שפרינצה השמנה והגונחת בלי הרף, לא תחדל מהתאונן, כי אוכל אני מעט; היא רוצה לפטם אותי כאוז: “אכול אכול, עלם נחמד; כאכילתכם כך עבודתכם… זכות תורה תעמוד לנו…” ואני מוכרח למלאות את בטני בבני-מעים, בפשטידא ובמאכלים, אשר לא אדע אכנם, למען תציל זכות תורתי את הטבח מדינה של גיהנום, למען תמרק חטאת מאזני-מרמה, מכירת עצמות תחת בשר…

– ובכל זאת מה אתה חסר, יענקיל?

– מה אני חסר? אינני חסר דבר, אך בחיי קצתי, את העולם שנאתי.

– ואינך מוצא פתח פתוח לצאת מן העולם?

– “בעל כרחך אתה חי!” – קרא המתיאש בנשימה כבדה, מבלי גרוע עין מהתקרה.

– הבל – קראו חבריו – האין סכינים, חלפים לשחיטת עצמו! האין נהרות לטבוע וחבלים להחנק? ואם אתה חפץ במיתה מתוקה – קנה לך חבל של נופת, ואם במות ישרים, הִתָּלה על המנורה למול ארון-הקדש.

על פני המתיאש נראתה תנועת צחוק.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.