הָאֵיר חָרִיץ גָּדוֹל, מוּזָר, מְנַמְנֵם,
אֲפִיקוֹ הַדָּלוּחַ נְוֵה סוּף וּגְבָבָה הוּא,
אַךְ קְרַסְנָא, סָמוֹשׁ, טִיסָא וְדוּנָא
עַד הָאוֹקְיָנוֹס אֶת גַּלָּיו יִשָּׂאוּ.
וְאִם רוּם־יַחֲשִׂי עָלַי יִתְמוֹטֵט,
אִם מְאֵרַת־הַמְּאֵרוֹת אֶת דָּמִי תַכְנִיעַ,
אִם רִבּוֹא חֲפַרְפֵּרוֹת סוֹלְלָה לִי יִשְׁפֹּכוּ,
אֲנִי אֶל הָאוֹקְיָנוֹס בְּכָל־זֹאת אַגִּיעַ.
רוֹצֶה אֲנִי, יַעַן זוֹ הֶעָזָה עֲגוּמָה,
רוֹצֶה אֲנִי, יַעַן זֶה פֶּלֶא־אֱנוֹשׁ:
מִישֶׁהוּ יָצָא מִתְּעָלַת־הָאֵיר
וְנִשְׁפַּךְ אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ.