מְכַשֵּׁפוֹת רָגְמוּ אוֹתִי

בְגִנַּת־הַפְּלָאוֹת הָעוֹגֶמֶת,

אֲנִי לֹא יָרֵאתִי. רוּחִי אֵינָהּ נִפְעֶמֶת,

אַךְ אֲהוּבָתִי בָרְחָה מִנִּי,

אֲהוּבָתִי הַיָּפָה: בַּת־הַצְּחוֹק הַצְּעִירָה.

הַמְכַשֵּׁפוֹת בָּכוּ־צָחֲקוּ.

הָיָה עֲרָפֶל, וּבַחֲשֵׁכָה הָעִוֶּרֶת

בְּגִנַּת־הַפְּלָאוֹת הַקּוֹדֶרֶת

מָטְרוּ בְסַחַף הַלְּבָבוֹת

וַאֲנִי אֶת פָּנַי הֲלִיטֹתִי.

הַמְכַשֵּׁפוֹת יָדוּ לְבָבוֹת.

אֲנִי לֹא יָרֵאתִי. רוּחִי אֵינָהּ נִפְעֶמֶת,

בְּגִנַּת־הַפְּלָאוֹת הָעוֹגֶמֶת

עָמַדְתִּי עָצוּב וְגַלְמוּד,

מִן הָעֲרָפֶל לְבָבוֹת מָטָרוּ.

הַמְכַשֵּׁפוֹת עָפוּ פִתְאֹם;

וּבִדְמָמָה, דְּמוּעָה, חִוֶּרֶת

בְּגִנַּת־הַפְּלָאוֹת הַקּוֹדֶרֶת

בָּאָה אֵלַי בְּזֹהַר אִשָּׁה.

הֲרִימוֹתִי אֶת פָּנַי אֵלֶיהָ.

הִבִּיטָה בִי, גִּיְּצָה אֶת לִבָּהּ,

עֲדַיִן אַרְגִּישׁ אֶת הַמַּהְלֶמֶת,

בְּגִנַּת־הַפְּלָאוֹת הָעוֹגֶמֶת

הֵטִיחָה בְפָנַי אֶת לִבָּהּ

הֶחָם, הַמִּסְכֵּן, הַנָּגוּעַ.