בְּמִשְׂחַק רְמִיָּה לֹא הָיִית מְשַׂחֶקֶת,

יְצוּקָה בְזָהָב הָיִית מִצְטַחֶקֶת

פֹּה לִפְנֵי מִטָּתִי.

שְׁתֵּי עֵינַיִךְ שְׁנֵי יַהֲלֹמֵי־יָרֶקֶת,

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ שׁוֹשַׁנֵּי־בָר בָּרֶקֶת

וּשְׂפָתַיִךְ סַפִּירִים.

בְּמַהוּת־זְהָבֵךְ הָיִית חַיָּה לָעַד,

בְּאֵיכוּת תִּפְאַרְתֵּךְ בָּגוֹד לֹא בָגַדְתְּ,

אַתְּ אִשָּׁתִי!!! הָרָעָה.

גּוּף־בָּשְׂמֵךְ יֵלֵךְ בַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ,

אַחֲרַי יִנְשֹׁם גּוּף־זְהָבֵךְ

לְתָמִיד וְלָעַד.

וְכַאֲשֶׁר הַחַיִּים יִכְאֲבוּ לִי מְאֹד,

מָתְנַיִךְ הַקָּרוֹת הָיוּ מְצַנְּנוֹת

אֶת מִצְחִי הַבּוֹעֵר.