“זמן” – מחצית שנת הלימודים ב“חדר” מאחר חג הסוכות ועד לפני הפסח, או מאחר הפסח ועד “הימים הנוראים”. חופש־הקיץ הגדול לא היה, ורק ימי הפסח והימים שבין ראש־השנה ועד אחר שׂמחת־תורה היו חפשיים מלימודים ונקראו “בין הזמנים”, והם ימי המעבר מכיתה לכיתה ומ“חדר” ל“חדר” וזמן חילופי הרבי. ספר זה כולל רק “זמן” אחד: ראשיתו בסתיו, רובו בחורף וסופו – חג הפסח.

השירים שהם גופי הזכרונות כתובים כולם בצורה אחידה: ארבּע שורות, בחריזה זכרית פשוטה, שנגינתה מלרע, וברשימה שבסוף הספר סומנו בשם “פרק”. ואילו ה“זמר”, שהוא הרחבה לפרט שבפרק, או ה“שיר” וה“למד”, המכילים כל אחד עניין בפני עצמו שיש לו שייכות למסופר לפניו או לאחריו – כתובים במשקלים ובאפני־חריזה שונים, כחוליות מקשרות ומקשטות. רובם מיוסדים על דברים שהיו מסופרים ב“חדר” או בבית, והם משותפים כמעט לכל הילדים מאותו זמן ומהמקום ההוא.

קְרָא, בְּנִי, בְּזֶה הַסֵּפֶר,

קְרָא וְגַם לוֹ הַאֲמֵן,

כִּי אֵין זֶה קֹבֶץ אִמְרֵי־שֶׁפֶר –

הַכֹּל אֱמֶת, הַכֹּל אָמֵן.

הַכֹּל אֱמֶת וְאֵין פֹּה שֶׁקֶר

וְלֹא דִמְיוֹן שִׁירִי כּוֹזֵב;

וְלֹא חֶשְׁבּוֹן, שִׁקּוּל וָחֵקֶר

מַה כֵּן, מַה לֹּא פֹּה יִכָּתֵב.

תֵּאַרְתִּי הַיָּמִים הַהֵמָּה,

לֹא אַגָּדָה וְלֹא בְּדָיָה:

הַלֵּב אוֹמֵר, הָעֵט בְּדֶמַע

כּוֹתֵב הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה.

וְלֹא הִרְבֵּיתִי חֵן וָיֹפִי

וְלֹא מָלַצְתִּי בַּשָּׂפָה –

יַלְדוּת, אִם גַּם נִמְצָא בָּהּ דֹּפִי,

הִיא לְעוֹלָם יַלְדוּת יָפָה.