קטונתי מכל החסדים / שלמה שפאן

יום אחד הייתי זקוק למקום של תפילה ונמצאתי במקום שהתפילה אסורה שם. אין זה מענייני לספר כאן על מה צריך הייתי להתפלל, ואין זה מענייני לספר כאן על שום מה אסורה היתה התפילה באותו מקום. די אם אומר, שצרכי שלי היה ודאי, והאיסור שבמקום היה ודאי.

נתגלה לי, שאף-על-פי שיש איסור, קיים מקום-תפילה במסתרים, ויש שמתכנסים שם בשעות קבועות. החלטתי לילך לשם, אף-על-פי שלא היתה לי כל ידיעה היכן נמצא אותו מקום. לא יכולתי לשאול שום בריה על כך, שמא אסכן את עצמי, ואף אילו הסכמתי לסכן את עצמי בשאלתי, מסתבר ששום אדם לא היה משיב לי תשובה של ממש, מחמת סכנה לעצמו. לא נשתייר לי אלא ללכת אחרי לבי ולחזור אחרי אותו מקום, שהיה בהעלם גמור, שהרי לוותר על צרכי לא הייתי יכול. היתה נפשי נתונה במצוקה גדולה, וצער זה שהצטערתי לא היה לי אפילו לפני מי להשיחו.

וכך יצאתי לדרכי והלכתי כמה שהלכתי, ודומה הייתי למי שמהלך בעינים עצומות ואין לו הבדל לאיזה צד יפנה. עד שהגעתי לפרשת דרכים ומצאתי שם אשה ותינוק, זו פונה לצד וזה פונה לצד אחר. ידעתי ששניהם אין דרכם לילך למקום של תפילה, אף-על-פי-כן החלטתי ללכת אחרי האשה, כדי שתהיה לי לעזרה בשעת הצורך, אם אמָצא, חלילה, בצרה ובסכנה. ואפשר שבלי יודעים הגיע לי ממנה ריח של תפילה תמה ונאמנה ונמשכתי אחריה.

תמהתי על עצמי, על בטחון שבי, שהלכתי בלי תהיה ובלי נדנוד כל-שהוא. כמי שהולך במישרין למחוז חפצו. והואיל וכך היתה הליכתי, הרי שכמעט לא חשתי בכמה וכמה מניעות ומכשולים שנקרו לי בדרך. עברתי בשלום בורות ושיחין, גדרות ומחיצות, ולא אירעו לי עיכוב ושהיה, עד שהגעתי בשעה הקבועה, בשעת בין השמשות, לאותו מקום שהיה רצוילי.

והאשה שהלכתי בעקבותיה נצבה מן הצד, כמי שמוכנה להמתין לי עד שאסיים תפילתי.

נכנסתי לאותו מקום ופתחתי ואמרתי: קטונתי מכל החסדים. מהו חסד? כל שבא בלי יגיעה ובלי טרחה, אלא כדבר המיועד לך והמזומן לך, כשרגליך ערבות בעדך ומוליכות אותך למחוז חפצך ואין אתה זקוק לשום חקירה ודרישה, והנך מגיע בשעה הנכונה בלי מוקדם ובלי מאוחר, דומה כאילו היו המקום והזמן והעניין מצפים לך ומחכים לבואך הבטוח. ומתחוור לך, שכל הגלגלים לא נסתבבו אלא לשם אותו עניין שלך וכל הצינורות לא נתכוון אלא לאותו שפע, שהיית זקוק לו.

עמדתי בין שאר המתפללים, ושפתי נעו:

קטונתי מכל החסדים

תש"א