לפני שמונה־עשרה שנה נולד דוד בן שימול מקטמון. כמה שנים לפניו נולד עיסא ג’ברין מדהיישה.
שניהם נולדו במשפחות מרובות־ילדים. שניהם נולדו להורים שומרי מסורת. שניהם נחשבו לפורקי־עול בבית, שהוריהם איבדו כל השפעה עליהם ועל מעשיהם.
שניהם דגי־רקק, בעלי היסטוריה של פלילים, של הסתבכות, של “עצבים”.
עיסא ג’ברין התהלך כשלבו מלא רגשות נקמה ביהודים: משפחתו מספרת שבן־דודו נהרג בירי משמר הגבול בעת הפגנה בחברון, ומאז כולו זעם.
דוד בן־שימול התהלך מלא רגשות נקמה בערבים: משפחתו מספרת שידידתו נהרגה בפיצוץ חבלני באוטובוס מס' 18 בירושלים, ומאז כולו זעם.
עיסא ג’ברין ביקש, בהיותו בירדן, להתקבל כחבר באש"ף. הארגון לא נענה לו. אמרו לו שהוא ילד מפגר. כנראה ביקש להוכיח שאיננו ילד מפגר כפי שהם חושבים. שהוא יודע להרוג אנשים חסרי מגן.
דוד בן־שימול ביקש, בהיותו בחופשה, להתקבל כחבר בתנועת “כך”. העניינים התמהמהו. אחרי שהודה בירי טיל “לאו” באוטובוס הערבי, אמרו אנשי “כך” שהוא יהודי אמיץ, וקיבלו אותו לשורותיהם. הוכיח שהוא יודע להרוג אנשים חסרי מגן.
עיסא ג’ברין הואשם כי גנב נשק מצה“ל, וכי רצח בדם קר שני צעירים בשנות העשרים שלהם, אנשים שהוגדרו בפי מכריהם כ”פרחים". הוא ארב להם באחד המקומות היפים ביותר באיזור ירושלים.
דוד בן־שימול הואשם כי גנב נשק מצה“ל, וכי רצח בדם קר צעיר בשנות העשרים שלו, אדם שהוגדר על־ידי בני כפרו כ”פרח". הוא ארב לו באחד המקומות היפים ביותר באיזור ירושלים.
בבואת־ראי.
אבל עד מתי יתנהלו חיינו, רגשותינו, התודעה שלנו, בטחוננו וחרדותינו, עצם המדיניות שלנו, על פי הדמויות הכהות, המשקפות זו את זו בדיוק מחריד, בראי האפל הזה?
ידיעות אחרונות, 12.11.84