מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁיר עֶרֶשׂ

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים,

נוּמָה, בְּנִי, אֶפְרֹחִי

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:

אִתְּךָ הֵן אָנֹכִי.

יְאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים

יְצַפְצְפוּ וִירַנֵּנוּ,

יֶחֱוַר שַׁחַר, וּמִקֶּדֶם

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.


עִבְרִי הִנָּךְ, בְּנִי; אַךְ זֶה הוּא

אָשְׁרְךָ גַּם אֲסוֹנְךָ,

חֹטֶר גֶּזַע עַם-הַקְּדוּמִים,

עַל הָעַמִּים גְּאוֹנְךָ.

עוֹדְךָ נָעַר: תִּגְדַּל, תֵּדַע

גְּדוֹלוֹת עַמְּךָ פָּעַל,

אָז תָּבִינָה נְצוּרוֹת יִפְעַל

עֵת שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.


גֶּבֶר תִּהְיֶה – יַד אַכְזָרִים

תִּהְיֶה בָּךְ, אֶפְרֹחִי.


עַד לֹא תֵּדַע נוּמָה, שְׁקֹטָה,

אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!

נוּמָה, בְּנִי, הַיּוֹם כִּי פָנָה,

חֹשֶׁךְ יַעַטְרֶנוּ.

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.


נוֹדֵד תִּהְיֶה בִּמְלֹא-תֵּבֵל,

אַךְ מוֹלַדְתְּךָ אַחַת,

זֹאת אַל תִשְׁכָּח: נִסְּךָ – "צִיּוֹן

עַד רִדְתְּךָ שַׁחַת.

אִם גַּם יְאַחֵר יוֹם הַגְּאֻלָּה,

יִצְעַד שַׁעַל-שָׁעַל,

אַל תִּוָּאֵשׁ, אַסִּיר-תִּקְוָה:

עוֹד שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.


עַל הַיַּרְדֵּן וּבַשָּׁרוֹן

שָׁם עַרְבִיִּים חוֹנִים,

לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה!

גַּם אַתָּה בַּבּוֹנִים!

וְיוֹם יָקוּמוּ נוֹשְׂאֵי-דֶגֶל,

אַל תִּמְעֲלָה מָעַל:

אֶל כְּלֵי-זֵינְךָ בַּגִּבּוֹרִים –

כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יַעַל!


אודיסה 1897

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

רשימות ביבליוגרפיות

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

אם יצחק קצנלסון הוא במידה ידועה משורר-מתפנק, הנה לעולם אחר לגמרי, לעולם של התרשמות אחרת ומצבי-נפש אחרים מביא אותנו ספר-השירים הקטן של שמעונוביץ. כאן לא תמצא אף צל, אף משהו מאותה ההתפנקות וממה שדומה לה. אמנם, גם כאן אתה נפגש לפעמים במטאפורות זרות, שאולות, ואפילו באותו השיר, האחרון בקובץ, שתחילתו: “ערפל שׂב, אכזר, העולה כשטן מרקבון אגמים נשמים”, אתה נתקל ב“סוס מבלי רוכב”, בעוד שכל דמות דיוקנו של המשורר, העולה לנו מכל הספר, אינה מצטיירת במוחנו כרוכבת על הסוס… ברם, יחד עם זה, בכל אשר אתה פונה פה – “טובלת ציה בנגוהות ודממה, חול לבן מתנוצץ, רקיע מלובן” – ישימון ומשבר האדם העמוק.

דוד שמעונוביץ אינו פנים חדשות בספרותנו. אם לא אשגה, זה שש-שבע שנים, שהוא מדפיס את דבריו בירחונים ובמאספים בשיר ובפרוזה. ואף על פי כן כאילו עוד נמנעים מהראות למשורר הזה את מקומו הראוי לו על פי כשרונו ועומק-נפשו, על ספרו “ישימון” – ספרו הראשון – לא באה עדיין אף רצנזיה קלה בכל האורגנים הספרותיים שלנו, שלכל תקופת השנה הם מבטיחים “סקירות ספרותיות” לקוראיהם. אבל זה לא נוגע. איני רוצה בפולמוס הפעם. סליחה!

התוכן של שירת שמעונוביץ אינו מודרני-במתכּוון. המשורר. הזה אינו רגיל ואינו אוהב להמציא קומבינציות שכליות, זדוניות. כל דבריו בהירים, אמיתיים, לבביים, חודרים, ולרוב חדשים. פשטות ועומק ברגשות וברעיונות. התוכן הוא התוכן הישן-נושן, הנצחי, של השירה: צער-ההוויה; אלא שהוא מסתמן בהתרשמות פיוטית מהעולם הגדול הסובב, שכל זמן שהנשמה בקרבנו – תמיד חדש הוא…

אחד וזקן הוא הצער, צער-ההוויה, אבל רבים וצעירים הם העולמים ומגוונים הם מראותיהם. אחת היא שירתו של שמעונוביץ, יחידה היא ליוצרה, קו אחד מיוחד עובר בכולה, מוטיב יסודי נשמע בה – צמאון לחלומות – אבל לא מונוטונית היא, לא חד-גונית, לא עניה. מפרפרת היא, כנפש יוצרה, ועוברת ממצב למצב, מחזיון לחזיון, ממקום למקום, מעולם לעולם. “מיתרים נעלמים מלבה יִמָתחו אל כל כנפות-ארץ”…לעולם אינה חדלה מהתרשם, לעולם אינה יורדת מכנפי-הדמיון, לעולם היא טסה, תרה ומחפשה; לעולם “סואן דם-לבה והומה ברעדה”…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.