רקע
אידה צורית
מונולוג מן האשמורת השניה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עולם חדש; תשע"ד–2014

מַחְרִימִים אוֹתָהּ. מְנַדִּים אוֹתָהּ. דּוֹחִים

אוֹתָהּ. מְגִיפִים בְּפָנֶיהָ תְּרִיס בַּרְזֶל

לַחְצֹץ בֵּינָהּ לְבֵינָם, בֵּינָהּ לְבֵין אַנְשֵׁי

שְׁלוֹמָם, שֶׁמְּבַלִּים בַּסְּטַיְל הַמְּקֻבָּל,

הַמַּתְסִיס אֶת הַבְלֵי הָעוֹלָם.


וְאוֹתָהּ שׁוֹלְחִים לַעֲזָאזֵל.


לֹא, זוֹ אֵינָהּ פָּרָנוֹיָה, הִיא לֹא מַרְגִּישָׁה

נִרְדֶּפֶת אוֹ שְׂנוּאָה, אוֹ שֶׁקִּנְאָה טוֹרֶפֶת

מְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנָהּ. הִיא אֲפִלּוּ לֹא מְגַנָּה

אוֹתָם (גַּם לֹא הֵם אוֹתָהּ) עַל זֶה

שֶׁהִיא קְרוּעָה, שְׂרוּטָה נִצְרֶבֶת עַל

אֵשׁ קְטַנָּה מֵעֶלְבּוֹן שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה.


תָּבִינִי — הִיא אוֹמֶרֶת לִי — הַהִתְעַלְּמוּת

מִמֶּנִּי אֵינָהּ אֲפִלּוּ בְּזָדוֹן!


וּבְכָל זֹאת, בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁל

הַלַּיְלָה — הִיא מִצְטַעֶרֶת אִם הַקִּינָה

שֶׁלָּהּ הוֹרֶסֶת לִי אֶת הַשֵּׁנָה — בְּיַרְכְּתֵי

רֹאשָׁהּ, “הֵם” נִרְאִים לָהּ זְעִירִים,

נַכְלוּלִיִּים, רוֹחֲשֵׁי יְצָרִים, בּוֹחֲשִׁים

וְנִבְחָשִׁים, מָנִיפּוּלָטוֹרִים עֲלוּבִים,

אוֹרְבִים לְכָל הִזְדַּמְּנוּת, שׁוֹקְלִים

וְנִשְׁקָלִים בִּשְׁוֵי עֵרֶךְ, בְּקִדּוּם וּכְדַאי,

שַׂק מָלֵא דִּבְרֵי הֲבַאי,

הוֹדְפִים אוֹתָהּ בָּאֶצְבַּע, אֲפִלּוּ לֹא בְּכָל

הַיָּד, אַחַת כָּמוֹהָ הִיא בְּעֵינֵיהֶם אָבָק,

חָרָק, מִישֶׁהִי שֶׁלֹּא שַׁיֶּכֶת לַמִּשְׂחָק,

רוֹאָה, אוּלַי, אַךְ לֹא נִרְאֵית, קְצָת

מַטְרִידָה אַךְ אֵינָהּ מַדִּירָה שֵׁנָה,

פָּשׁוּט אֵינָה נֶחְשֶׁבֶת. לֹא קַיֶּמֶת. לֹא

מְאַיֶּמֶת. הִיא אֲוִיר בִּשְׁבִילָם, אֶפֶס,

קִיּוּמָהּ זוּטָר, מְיֻתָּר, אֵין לָהּ טַעַם אוֹ

רֵיחַ, הֵם שְׁוֵי נֶפֶשׁ לְגַבֶּיהָ, מְנַפְנְפִים

אוֹתָהּ בְּהֶבֶל פֶּה, חוּשֵׁיהֶם נֶאֶטְמוּ

בְּפָנֶיהָ, לֹא שׁוֹאֲלִים אִם כְּדַאי אוֹ לֹא

לִנְקֹף בִּשְׁבִילָהּ אֶצְבַּע, וַדַּאי וּוַדַּאי שֶׁאֵין

אוֹמְדִים אֶצְלָהּ אֶת הַגְּיָסוֹת. פָּשׁוּט

אֵין לָהּ.

חַרַאם עֲלֵיהֶם.


כָּל שֶׁהִצְטַבֵּר אֶצְלָהּ נֶגְדָּם, הָעֶלְבּוֹן

שֶׁעָלָה עַל גְּדוֹתָיו, שֶׁסְּאָתוֹ נִגְדֶּשֶׁת,

מָסַת הָעֶלְבּוֹן שֶׁנֶּעֶרְמָה וְצָבְרָה

תְּאוּצָה, שֶׁכָּבְשָׁה נֶפַח שְׁוֵה נַדְלָן,

מָסַת עֶלְבּוֹן שֶׁלָּבְשָׁה צוּרָה, שֶׁנִּצְבְּעָה

בְּחוּם-אַרְגָּמָן, עֲרֵמַת עֲנָק שֶׁגָּדְלָה

וְתָפְחָה וְהִיא רוֹחֶשֶׁת קִינָה וָהֶגֶה וָהִי,

מְפַתַּחַת סִגְנוֹן אִישִׁי, מְכַשֶּׁפֶת, מְטִילָה

אֵימָה.


עֶלְבּוֹנָהּ פּוֹתֵחַ פֶּה, מַשְׁמִיעַ קוֹל, יֵשׁ לוֹ

שָׂפָה, הֵם שׁוֹמְעִים אֶת פִּצְפּוּצֵי

עֶלְבּוֹנָהּ. עִסַּת עֶלְבּוֹנָהּ חוֹסֶמֶת אֶת

דַּרְכָּם. הֵם מְנַסִּים לְעָקְפָהּ, לַחְבֹּט בָּהּ,

לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת סוֹפָהּ, עוֹד מְעַט

תִּפֹּל עֲלֵיהֶם וְתִמְחַץ אוֹתָם וְתִקְבֹּר

אוֹתָם תַּחְתֶּיהָ, וְלֹא יִשָּׁאֵר לְמָסַת

עֶלְבּוֹנָהּ אֶלָּא לִסְפֹּר אֶת מֵתֶיהָ.


תּוֹלְעֵי עֶלְבּוֹן זְהֻבּוֹת רוֹחֲשׁוֹת בַּקַּלַּחַת

הָעֲכוּרָה, הַכְּעוּרָה, תְּכוּנַת חַיִּים

מִתְנַצְנֶצֶת מִתּוֹכָהּ, רֵיחַ חָרִיף שֶׁל

עֶלְבּוֹן סְפוּג זֵעָה נִשָּׂא בְּכָל הַסְּבִיבָה.

הָעֶלְבּוֹן שֶׁלָּהּ מְעוֹרֵר אֶת חוּשֵׁיהֶם,

מַפְרִיעַ לָהֶם לִחְיוֹת, לְבַלּוֹת עִם

יַלְדֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת קַרְיֶרָה, לַעֲשׂוֹת

אַהֲבָה, לְמַלֵּא חוֹבָה, לְהִתְיַפּוֹת,

לִרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת, לְהִבָּנוֹת מֵאֲסוֹנָם

שֶׁל אֲחֵרִים, לַחְגֹּג, לְהִסְתַּגֵּר בְּפָנֶיהָ,

לְהֵאָטֵם כְּאִלּוּ אֵינֶנָּה.


פִּתְאוֹם הִיא גּוֹרֵם, שֶׁגּוֹרֵר עוֹד גּוֹרֵם,

שֶׁהוֹפְכִים לְשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל גּוֹרְמִים,

הִיא נִכְנֶסֶת לָהֶם לַוְּרִידִים, הֵם כְּבָר

חוֹלְמִים עָלֶיהָ.


וְיֵשׁ לָהּ בִּשְׁבִילָם חֲדָשָׁה: הִיא תַּשְׁאִיר

לָהֶם אֶת הָעֶלְבּוֹן שֶׁלָּהּ בִּירֻשָּׁה, כַּפָּרָה

עַל שָׁנִים שֶׁל בּוּשָׁה.

שֶׁיִּצְבְּרוּ עָלֶיהָ אֶת כָּל הָרִבִּית. זֹאת

הַבְּרָכָה, וְזֹאת גַּם הַקְּלָלָה הַטְּמוּנָה

בְּמִסְחוּר עֶלְבּוֹנָהּ, מַתְּנַת הוֹנָהּ שֶׁהָיָה

לְהוֹנָם. זֶה יִהְיֶה גְּמוּלָם עַל שֶׁרָמְסוּ אֶת

כְּבוֹדָהּ וְשָׁטְפוּ אֶת מוֹחָהּ וְהִפִּילוּ אֶת

רוּחָהּ וְזִלְזְלוּ בְּכוֹחָהּ. זֹאת תִּהְיֶה לָהֶם

הַתּוֹדָה (שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתָהּ בַּמִּלָּה),

זֹאת הָאֱמֶת הָעֵירֻמָּה. וְשֶׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת

הָרֹאשׁ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה.


מֵעַכְשָׁו מַצָּבָהּ שָׁוֶה קִימָה, כְּשֶׁיֵּשׁ

לָהּ זְקִיפוּת קוֹמָה. לֹא חָשׁוּב עַל מָה,

מִמֵּילָא כָּל הָעוֹלָם בָּמָה, הַכֹּל רוֹחֵשׁ

עָרְמָה, תּוֹלַעַת וְרִמָּה, כְּבָר לֹא

רֶלֶוַנְטִי אִם הַחַמָּה יָצְאָה אוֹ לֹא

מִנַּרְתִּיקָהּ, אוֹ עַל מָה וְלָמָּה זָעֲמָה

וְרָעֲמָה, עַד שֶׁהִתְבַּהֲמָה כְּמוֹתָם וְרוּחַ

בָּהּ לֹא קָמָה עוֹד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.


וְכָעֵת — אָמְרָה — הַטִּירָאדָה שֶׁלִּי תַּמָּה

וְנוֹתַרְתִּי עִם הַתּוּגָה וְעִם הָעֶרְגָּה, וְעִם

בִּקֹּרֶת הַתְּבוּנָה וְטֹהַר הַכַּוָּנָה, וְאַל

תִּכְעֲסִי שֶׁהִתַּשְׁתִּי אוֹתָךְ בְּדִבּוּרִים

בִּמְקוֹם לְסַמֵּס לָךְ אוֹ לְסַמֵּם אֶת עַצְמִי

וְדָפַקְתִּי לָךְ אֶת הַשֵּׁנָה.

מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ פֹּה סִבָּה לִדְאָגָה,

וְזֹאת לֹא מִי-יוֹדֵעַ-מָה חֲגִיגָה.


וְצָלְלָה בִּשְׁתִיקָה מְעִיקָה וְהוֹסִיפָה

לִנְעִילָה: עַכְשָׁו בֶּאֱמֶת דַּי, רַק חִבּוּק

וּנְשִׁיקָה וְלַיְלָה טוֹב וּבַּי.


אֲבָל גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִנַּחְתִּי אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת

הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ בַּחֲלוֹמִי,

מְדַבֶּרֶת, וּמְדַבֶּרֶת, וּמְדַבֶּרֶת

המלצות קוראים
תגיות