הִנֵּה הִגַּעְתִּי, בְּדֵי יֶגַע, לַגִּיל שֶׁמְּכַנִּים

אוֹתִי אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, וַאֲנִי מְצֻיֶּדֶת

הֵיטֵב לַחַיִּים.

נִסְיוֹנִי עָשִׁיר, שִׁקּוּל דַּעְתִּי בָּהִיר,

צָבַרְתִּי בִּטָּחוֹן, אֲנִי מַבְחִינָה בֵּין כֶּשֶׁל

לְאָסוֹן, בֵּין שֶׁקֶר לֶאֱמֶת, לָמַדְתִּי

לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמָה שֶׁיֵּשׁ (יוֹדַעַת שֶׁהֶבֶל

הַיֹּפִי), לְהִתְנַסֵּחַ, לְחַדֵּשׁ, לְהִתְנַהֵג

טִבְעִי, לֹא לְאַבֵּד אֶת הָרֹאשׁ מִכָּל

דָּבָר חוּשִׁי, לִהְיוֹת פְּשׁוּטָה, נְדִיבָה,

אוֹ לַחֲלוּפִין בּוֹטָה, תַּקִּיפָה,

לִשְׁלֹט בַּעֲצַבַּי, לַחְסֹךְ אֶנֶרְגְּיָה,

לַחְמֹק מֵאוֹיְבַי,

וְגִלִּיתִי שֶׁאֲנִי דֵּי מֻכְשֶׁרֶת, דֵּי

נְבוֹנָה, דֵּי מְהִירַת תְּפִיסָה נְכוֹנָה

לְהַבְדִּיל בֵּין תֹּכֶן לְצוּרָה, בֵּין שַׁחַץ

לִגְבוּרָה, עוֹד מְעַט קָט אֶהְיֶה

מֻשְׁלֶמֶת.

אָז בְּדִיּוּק עַכְשָׁו, שֶׁהִתְרַגַּלְתִּי

אֲלֵיכֶם וַאֲנִי מוּכָנָה לַחַיִּים מַמָּשׁ,

אַתֶּם מוֹרִים עָלַי כְּעַל זָרָה וּמְזָרְזִים

אוֹתִי לָצֵאת לְדֶרֶךְ שֶׁאֵין מִמֶּנָּה

חֲזָרָה, לִלְמֹד הַכֹּל מֵחָדָשׁ?