חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי זְקֵנָה. הֲכִי עַתִּיקָה בְּכָל

הַשְּׁכוּנָה. שֶׁיּוֹמִי מִתְקַצֵּר וּמַשִּׁיק

בְּלֵילִי, וְכָל שֶׁאִכְפַּת לְכֻלָּם לִי הוּא

שׁוּלִי.

וְחָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה אֲבוּדָה,

בּוֹחֶשֶׁת בְּלִי הֶרֶף בַּתִּיק לְאַתֵּר

מִשְׁקָפַיִם, מַפְתֵּחַ, תְּעוּדָה, יוֹתֵר מִדַּי

נִפְגַּעַת וְיוֹתֵר מִדַּי מוֹדָה.

וּבְיַחֲסֵי אֱנוֹשׁ אֲנִי שַׁבְשֶׁבֶת, אוֹ

נְמַסָּה מֵהַכְנָעָה, אוֹ מְטַפַּחַת הִרְהוּרֵי

כּוֹכֶבֶת (נֶכְדִּי הַמִּתְבַּגֵּר מְנַחֲמֵנִי שֶׁכָּל

זֶה סְתָם וּבְגִילִי אֲנִי מַמָּשׁ לֹא

מְעַנְיֶנֶת אוֹתָם).

וְחָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְבַּלְבֶּלֶת בֵּין יָדִיד

לְאוֹיֵב, מִשְׁתַּחֶלֶת בִּגְנֵבָה אֶל

עֲרוּגוֹת מוֹחוֹ לָגַעַת בְּסוֹד כּוֹחוֹ.

לִבְחֹן אֶת רְצוֹנוֹ הָעִקֵּשׁ, הַסָּלוּל,

שֶׁרַק מַגְבִּיר אֶצְלִי אֶת הַבִּלְבּוּל.

וְעוֹד חָלַמְתִּי שֶׁהָעוֹלָם מִתְרַחֵק וַאֲנִי

מִתְקָרֶבֶת, בְּלִי לָדַעַת אֶל מָה וּלְאָן,

שֶׁעֲדַיִן אֲנִי קְשׁוּרָה פֹּה בְּחֶבֶל,

קֹודַחַת בְּרֹאשִׁי (אֵיךְ) לְהָקֵל עַל

הַסֵּבֶל,

נוֹשֵׂאת אוֹת קַיִן עַל מֵצַח הֶבֶל.

אַךְ מָה שֶׁמַּפְחִיד הוּא שֶׁאֵינִי

מִתְעוֹרֶרֶת. כְּכָל שֶׁאֲנִי מִתְנַעֶרֶת,

מְפַרְפֶּרֶת, מִתְחַנֶּנֶת.

הַאִם נֶחְרַץ דִּינִי שֶׁמַּסֵּכַת הַזִּקְנָה

תִּדְבַּק בִּי עַד בּוֹא יוֹמִי וְעָלַי לְהוֹדוֹת

וּלְבָרֵךְ שֶׁהִגַּעְתִּי (בַּחֲלוֹם) עַד הֲלוֹם?