רקע
אידה צורית
לכי לך
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עולם חדש; תשע"ד–2014

לְכִי לָךְ מֵאַרְצֵךְ וּמִמּוֹלַדְתֵּךְ וּמִשְּׂפָתֵךְ

וּמִבֵּיתֵךְ וּמִמִּטָּתֵךְ, וְאִסְפִי עִמָּךְ אֶת

אִישֵׁךְ, שְׁאָר יָשׁוּב אֲשֶׁר אִתָּךְ, אֶל

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יַנְחֵךְ אֵלָיו מַלְאָכֵךְ.


הִתְנַתְּקִי מִמֵּךְ, מֵעַצְמֵךְ וּבְשָׂרֵךְ,

מִשַּׁרְשֶׁרֶת הִרְהוּרַיִךְ, מִן הָעֲלִילוֹת

הַסְּבוּכוֹת שֶׁאַתְּ קוֹרֵאת בַּלֵּילוֹת

הַלְּבָנִים, בְּצֵאת הַיָּרֵחַ, עִם בְּכִי

הַתַּנִּים, קִרְעִי אֶת מִכְתָּבַיִךְ וְשַׁלְּחִים

אֶל הָרוּחוֹת, הָנִיחִי לַמִּצְרָכִים אֲשֶׁר

אָגַרְתְּ לְכָל צָרָה, פַּזְרִי אֶת תַּכְשִׁיטַיִךְ

שֶׁטָּמַנְתְּ בַּמְּגֵרָה, תִּקְעִי הַמַּחַט

בָּרִקְמָה הַלֹּא גְּמוּרָה, הַדְלִיקִי נֵר

לְמֵתַיִךְ.


לְכִי בְּחִפָּזוֹן, שִׁכְחִי מִמַּיִם, מִמָּזוֹן,

חַלְּצִי אֶת עַצְמוֹתַיִךְ, מִתְחִי אֶת גֵּוֵךְ,

שַׁחְרְרִי אֶת צַוָּארֵךְ וְאַת עָרְפֵּךְ,

לְכִי לְלֹא שׁוֹב, בְּלִי חֲשֹׁב, בְּטֶרֶם

דָּעֲכָה הַלֶּהָבָה וְהָאוֹר כָּבָה, גִּרְרִי אֶת

רַגְלַיִךְ הַמְּסָרְבוֹת לָלֶכֶת, לְכִי בְּלֵב

דּוֹאֵב, תַּרְמִיל עַל שֶׁכֶם כּוֹאֵב, כִּרְעִי

תַּחְתַּיִךְ, אַךְ אַל תִּפְּלִי, וְנוּחִי, אַךְ

שׁוּבִי וּלְכִי. עִצְמִי עֵינַיִם וּלְכִי,

הָנִיחִי לְרֹאשֵׁךְ לִצְנֹחַ עַל כְּתֵפֵךְ וּלְכִי

(בְּלִי בְּכִי).


אִסְפִי אֵלַיִךְ אֶת נוֹשְׂאֵי כֵּלַיִךְ

הַקַּלִּים לְלַוּוֹתֵךְ (בְּצַעַר) עַד הַשַּׁעַר,

וְאֶת שְׁאָר יָשׁוּב אֲשֶׁר הָלַךְ עִמָּךְ

בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַד גְּבוּל הַשָּׁמַיִם,


וּלְכוּ! לְכוּ! כִּי בְּאַרְצְכֶם וּבִשְׂפַתְכֶם

וּבְמִטַּתְכֶם לֹא יַכִּרְכֶם עוֹד

מְקוֹמְכֶם.

מַהֲרוּ לָלֶכֶת כִּי הַקֵּן הִתְרוֹקֵן, וּכְבָר

יוֹרֵד הַחֹשֶךְ עַל הָאָרֶץ הַמְּקִיאָה

אֶתְכֶם, זָרְזִי אֶת שְׁאָר יָשׁוּב הַמְּהַסֵּס

(הַמְּצַפֶּה לְאֵיזֶה נֵס?) וְאֶת חַיּוֹת

הַמַּחְמָד שֶׁעוֹד רוֹבְצוֹת עַל הַמַּרְבָד,

וּלְכוּ עֵירֻמִּים, בְּלִי חֶמְדָּה, לְלֹא

צֵידָה, וְאַל תִּפָּרְדוּ כִּי אֵין פְּרֵדָה.


הוֹתִירוּ מֵאָחוֹר, בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן, גּוֹי

עָצוּם וָרָב, וְאֶת זִכְרוֹנוֹת הַדְּבַשׁ,

בָּאָבִיב וּבַסְּתָו, וְאֶת יְמֵי הַסְּתָם וְאֶת

שִׁמְמוֹן הַחֹרֶף שֶׁנֶּחְתַּם, וְאֶת יְמֵי

הַזַּעַם מִן הַקַּיִץ שֶׁעָבַר, שֶׁהַזְּמַן קָבַר,

אַךְ הֵם אֵרְעוּ – אוֹ לֹא – אֵי-פַּעַם.


פִּתְחוּ לְכָל רוּחַ דֶּלֶת וְחַלּוֹן כִּי אֵין

עוֹד פִּקָּדוֹן בָּטוּחַ מֵהֶפְקֵר, עַל אַפּוֹ

וַחֲמָתוֹ שֶׁל הַחוֹקֵר הָעָט עֲלֵיכֶם

לְרַחְרֵח אֶת עִקְּבוֹתֵיכֶם, לִמְצֹא שָׁלָל

וְלָבֹז בַּז מִן הַבֹּשֶׁת וְהַכְּאֵב שֶׁלִּוּוּ

אֶתְכֶם מֵאָז.


לְכוּ וְנֵלְכָה, אַתֶּם וּשְׁאָר יָשׁוּב

הַנֶּאֱסָף אִתְּכֶם, עַם קָטָן וָדָל, יֶתֶר

פְּלֵטַת דּוֹרְכֶם, וְתִשְׁרֶה הַבְּרָכָה

עַל רֹאשְׁכֶם.

המלצות קוראים
תגיות