פְּתַיָּה, אַל תָּחוּשִׁי לַמָּקוֹם בּוֹ מַלְאָכִים

חוֹשְׁשִׁים לִדְרֹךְ. הִתְיַחֲסִי בְּרֹךְ, אַל

תְּנַסִּי לִשְׁפֹּט אֶת נֶפֶשׁ זוּלָתֵךְ כַּאֲשֶׁר

גַּם אֶת חוֹבוֹתַיִךְ טֶרֶם פָּרַעְתְּ וְגַם

לִמְקוֹמֵךְ (שֶׁעוֹד לֹא הִכִּירֵךְ) בְּקֹשִי

הִגַּעְתְּ. אַל תָּדוּנִי, אַל תָּקֵלִּי רֹאשׁ, פֶּן

תְּחַכִּי עַד בּוֹשׁ.

הִזָּהֲרִי בְּרִגְשׁוֹתֶיהָ, הַאֲזִינִי לִמְצוּקָתָהּ,

חִשְׁבִי שֶׁהִיא זוֹ אַתְּ, סִמְכִיהָ בְּרִגְעֵי

בְּעָתָה, אַל תַּשְׁוִי אֶל עַצְמֵךְ, תְּנִי אֶת

דַּעְתֵּךְ, הַקְשִׁיבִי לְלִבָּהּ הֶחָרֵד,

וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם, אַל תִּשְׂמְחִי לָאֵיד,

שֶׁמָּא חָלִילָה תְּאַחֲרִי אֶת הַמּוֹעֵד.

אַל תִּשְׁפְּכִי רֶפֶשׁ.

זִכְרִי שֶׁמְּדֻבָּר בְּנֶפֶשׁ, אֶהֱבִי אֶת

אֲחוֹתֵךְ כְּמוֹתֵךְ. וּדְעִי שֶׁכְּשֶׁאַתְּ

מְרַחֶמֶת עַל עַצְמֵךְ עַל שֶׁחָסַכְתְּ

רַחֲמִים מִזּוּלָתֵךְ (לֹא הָיָה לָךְ כּוֹחַ

לִהְיוֹת טוֹבָה, תֹּאמְרִי לַהֲגָנָתֵךְ) –

פּוֹשְׁטִים רַחֲמַיִךְ בְּכָל הָעוֹלָם,

וְאוּלַי אַף יִדְרֹךְ מַזָּלֵךְ לַחְזוֹת

בְּמַלְאָכִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים בַּסֻּלָּם.