הַאִם הַגָּן הַנִּסְמָךְ לְעֵדֶן הוּא מָקוֹם

מוּגָן לְיַלְדֵי הַגָּן, כִּדְבַר הַשִּׁיר שֶׁל

עַמִּיחַי “אֱלֹהִים מְרַחֵם עַל יַלְדֵי הַגָּן”?

אִם כֵּן, אָדָם וְחַוָּה לִפְנֵי הַחֵטְא הֵם

כְּעוֹלְלֵי הַגָּן הַתְּמִימִים הַסְּמוּכִים עַל

שֻׁלְחַן הָאֵל, שָׁם מְצוּיִים הָרַחֲמִים,

וְנִיצוֹץ מֵהֶם מֵאִיר בְּיַלְדֵי הַגָּן

הַצֶּאֱצָאִים וְהוּא דּוֹעֵךְ בְּיַלְדֵי בֵּית-

הַסֵּפֶר (כַּנֶּאֱמָר בַּשִּׁיר), אַךְ אֶת

הַגְּדוֹלִים הוּא מַפְקִיר?

אֲבָל כָּתוּב שֶׁאֵין צַדִּיק נֶעֱזָב, אָז

אוּלַי אֵין זֶה כָּזָב שֶׁהַמַּפְקִיד אֶת

כִּסּוּפָיו בְּחֵיק אֲהוּבָתוֹ הוֹזֶה אֶת

חֲלוֹם הָעֵדֶן, הַחוֹלֵף כְּפָטָה-מוֹרְגָנָה,

לְהָגֵן עָלָיו מֵאֵימַת הָרִיק?

וְשֶׁמָּא נְהַמֵּר עַל הָאוֹהֵב בֶּאֱמֶת (כְּפִי

שֶׁמַּמְלִיץ הַמְּשׁוֹרֵר), וְנַשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת

אֶת יִתְרַת הַחֶסֶד שֶׁהִרְעִיפָה עָלֵינוּ

אִמֵּנוּ כְּדֵי שֶׁאָשְׁרוֹ יָגֵן עָלֵינוּ

בְּיַתְמוּת בַּגְרוּתֵנוּ?

יַתְמוּת בַּגְרוּתֵנוּ הַנּוֹשֵׂאת בְּחֻבָּהּ

אֶת זִכְרוֹן גַּן-עֶדְנֵנוּ, שֶׁגֹּרַשְׁנוּ מִמֶּנּוּ

כְּשֶׁחָטָאנוּ לְתֻמֵּנוּ וְשָׁם גַּם נוֹתְרוּ

רַחֲמֵי הָאֵל,

וְהַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת חוֹצֶצֶת בֵּינֵינוּ.

עֲשֵׂה נָא שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל בְּלִבֵּנוּ חֲזָרָה אֶל

תֹּם יַנְקוּתֵנוּ, לִמְצֹא מְנוּחָה בְּצֵל

כְּנָפֶיךָ מִתְּלָאוֹת נְדוּדֵינוּ, וְנִגַּע בְּלֵב

חַסְדְּךָ וְחֶמְלָתְךָ עָלֵינוּ.