הַסְּטָטִיסְטִיקָה אוֹמֶרֶת שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים

מַאֲמִינִים שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁאָרַת

הַנֶּפֶשׁ, וּכְבָר בְּחַיֵּיהֶם יִדְאֲגוּ לְהַטְמִין

רְסִיסֵי רְגָשׁוֹת, הֲגִיגִים, תַּצְלוּמִים, כָּל

שֶׁלֹּא צָבְרוּ בַּחֹמֶר אַךְ הִצְטַבֵּר אֶצְלָם

בְּרוּחַ, בְּתִיקִים, קְלָסֶרִים, אַלְבּוֹמִים,

לִנְעֹל אוֹתָם בְּכַסָּפוֹת וּלְהַשְׁאִיר אֶת

הַמַּפְתְּחוֹת לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, שֶׁכְּשֶׁיַּשִּׁלוּ

אוֹתָהּ גְּוִיָּה, כְּפִי שֶׁנֶּחְלָצִים מִמַּגָּף אוֹ

מִכְּפָפָה אוֹ מֵאַשְׁלָיָה הֲזוּיָה, יֻבְטַח

עֲתִידָם הַקּיּוּמִי כְּשֶׁיָּחֵל עֲתִידָם הַיְּקוּמִי.

אוֹמְרִים הַשְׁאָרַת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא הַשְׁאָרַת

הָרוּחַ (כִּי מַהוּ רוּחַ אִם לֹא – רוּחַ?).

הַאִם כֹּה חֲרֵדִים אָנוּ לְנַפְשֵׁנוּ, חוּשֵׁינוּ,

רִגְשׁוֹתֵינוּ, שִׂכְלֵנוּ, פֶּן לֹא תִּשְׂרֹד אֶת

הַמּוּטַצְיָה הָעֲלוּמָה שֶׁל גּוּפֵנוּ, שֶׁאָנוּ

מְקַוִּים, כְּנֶגֶד כָּל תִּקְוָה, לְהַשְׁאָרָתָהּ

אֶצְלֵנוּ כְּשֶׁיֶּאֱזַל דָּמֵנוּ וְנֵצֵא מֵחַיֵּינוּ?

הַאִם לַחַי, הַלֹּא מְדַבֵּר, יֵשׁ נֶפֶשׁ? וַהֲרֵי

נֶאֱמַר “נֶפֶשׁ כָּל חַי”, אֲבָל נֶאֱמַר גַּם:

“כִּי רוּחַ הִיא בָּאָדָם” (הַמְּדַבֵּר).

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלְּצִפּוֹר, שֶׁכָּל כֻּלָּה רוּחַ,

אֵין רוּחַ?

וּמָה עִם “צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ”, שֶׁכָּל כֻּלָּה

נֶפֶשׁ?

תָּאֲרוּ לָכֶם בְּרִיָּה שֶׁכֻּלָּהּ רֶגֶשׁ וְרוּחַ,

רֶגֶשׁ מִתְעוֹפֵף בָּרוּחַ, רֶגֶשׁ נִשָּׂא עַל

כַּנְפֵי הָרוּח.

הַאִם הַכַוָּנָה לְצִפּוֹרֵי שִׁיר חִנָּנִיּוֹת

וְלֹא לְשׁוֹחֲרוֹת הַטֶּרֶף הַבְּזוּיוֹת?

וְשֶׁמָּא בְּאֶחָד מִגִּלְגּוּלָן הֵן הָיוּ צִפּוֹרֵי

שִׁיר שֶׁמָּאֲסוּ בְּיִעוּדָן כִּמְשׁוֹרְרוֹת חָצֵר

מַנְעִימוֹת זֶמֶר, וּבְגִלְגּוּלָן הַנּוֹכְחִי הֵן

מְשַׁלְּמוֹת עַל חֶטְאָן?

הַאִם בְּמַר גּוֹרָלֵנוּ כִּבְנֵי אֱנוֹשׁ, יְצִירַת

הָאֵל בְּשִׂיאָהּ, נֶעֱנַשְׁנוּ עַל הַמְּעִילָה

בְּיִעוּדֵנוּ, לְשָׁרֵת אֶת הָאֵל בִּזְמִירוֹת

הַלֵּל עַל מוֹתַר הָאָדָם, נֵזֶר הַבְּרִיאָה?

בָּרוּךְ הָאֵל שֶׁנָּטַע בָּנוּ בִּינָה לְהַבְדִּיל בֵּין

חַיֵּי הַבָּשָׂר וְדַם הַנֶּפֶשׁ הַשּׁוֹטָה שֶׁל בֶּן

הַתְּמוּתָה, לְבֵין רוּחוֹ, שֶׁהִיא כַּיַּיִן

הַשָּׁמוּר לוֹ לְחַיֵּי נִצְחוֹ.