טִלְפַּנְתִּי אֶל חֲבֶרְתִּי הַמֵּתָה לִשְׁאֹל

לִשְׁלוֹמָהּ בַּמְּצִיאוּת הַחַיָּה שֶׁכְּבָר

לֹא מִשְׁתַּנָּה בְּעֵינֶיהָ.

וְהִתְפַּלֵּאתִי שֶׁלֹּא שָׁמְעָה עַל

הַמִּלְחָמָה שֶׁפָּרְצָה אֶצְלֵנוּ עַכְשָׁו,

וְאָמְרָה שֶׁמֵּאָז הִיא שְׁרוּיָה בֵּין

הַלָּמֶד-וָו בָּרִי לָהּ שֶׁהַכֹּל לַשָּׁוְא,

וּמָה שֶׁהָיָה בְּיָמֶיהָ יִהְיֶה לְתָמִיד,

כִּי בִּשְׁבִילָהּ אֵין עוֹד עָתִיד,

וְאוֹיְבָהּ מִתְּמוֹל יִשָּׁאֵר לָהּ אוֹיֵב

וְיָדִיד יִשָּׁאֵר יָדִיד.

אַךְ כְּשֶׁפָּתְחָה שַׁעֲרֵי עוֹלָמָהּ לִפְנֵי

נִפְגְּעֵי הַמִּלְחָמָה, חַשְׁתִּי מְרֻמָּה

מִשּׁוּם-מָה. אִם כִּי גַּם הֲקָלָה,

שֶׁחָבַרְתִּי אֶל רוּחוֹ שֶׁל אָדָם נִרְדָּם

אוֹ צִמְחִי, וְחָזַרְתִּי אֶל עוֹלָמִי

מִתְּמוֹל, כְּשֶׁהַחַג הָיָה חַג וְהַחֹל

תָּסַס מִפְּעֻלָּה גַּם בְּרִגְעֵי אֲפֵלָה,

וְהַיָּמִים חָלְפוּ כְּתִקְוַת הַשָּׁנִי,

אֲפִלּוּ לֹא מַמָּשׁ יָדַעְתִּי מִי וּמָה

אֲנִי, וְהַכֹּל סְבִיבִי הָיָה חַי וַאֲבִיבִי

גַּם כְּשֶׁנִּשְׁבַּר עָלַי לִבִּי.

וְעַכְשָׁו שֶׁחֻדַּשׁ הַקֶּשֶׁר עִם

נִפְטָרַי בְּעוֹדִי בְּחַיַּי – וְשָׂמַחְתִּי

שֶׁהַזָּדוֹן נֶחְשָׁב אֶצְלָם זְכוּת וְהֵם

פְּטוּרִים מִמָּרוּת – אֲנִי מִתְנַהֶלֶת

בְּהוֹוֶה מִתְמַשֵּךְ, הַהוֹלֵךְ וּמַחְשִׁיךְ

וְהוֹלֵךְ, וּכְבָר אֵינִי אָצָה לִסְעוּדַת

שׁוֹר הַבָּר וְיַיִן הַמְּשֻׁמָּר, וַאֲנִי

נִזּוֹנָה מִן הַשְּׂלָו וּמִן הַמָּן,

אַךְ כָּךְ גַּם נִצַּחְתִּי אֶת הַזְּמַן.