רקע
אידה צורית
הריסות הזמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עולם חדש; תשע"ד–2014

הִיא פּוֹסַעַת סְחַרְחֶרֶת, לְאִטָּהּ, עַל

הֲרִיסוֹת הַזְּמַן, חֹמֶר אֲפַרְפַּר-לְבַנְבַּן,

אֲבַק מַפֹּלֶת שֶׁהוֹתִיר אַחֲרָיו

כְּשֶׁקָּרַס וְנֶעֱלַם, בְּהָקִיץ אוֹ

כְּשֶׁנֶּחְלַם, וְכָעֵת, לְלֹא כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה

שֶׁל הַזְּמַן, הִיא מִתְבּוֹסֶסֶת בְּעִיֵּי

חֻרְבָּנוּ, נָחָה עַל מַקְלָהּ, מִתְנַדְנֶדֶת

עַל עָמְדָהּ, שׁוֹקַעַת וְנֶחְלֶצֶת,

מֻתֶּשֶׁת מִן הַמַּאֲמָץ שֶׁל תְּנוּעָה

בְּחָלָל לְלֹא זְמַן, שֶׁמִּזְּמַן אֵינוֹ רָץ.


– מָה אַתְּ רוֹאָה, מְהַדְהֵד אָז הַקּוֹל

מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת.

– חַשְׁרַת עָבִים אֲנִי רוֹאָה, הִיא עוֹנָה,

מְלוֹא הָאֹפֶק עָבִים שְׁחֹרִים

מִשְׁתַּפְּלִים אֶל הָאֲדָמָה.


– מָה אַתְּ רוֹאָה, חוֹזֵר הַקּוֹל לִשְׁאֹג

מִכָּל הָעֲבָרִים.

– צִפּוֹרִים גְּדוֹלוֹת, שְׁחֹרוֹת, אֲנִי

רוֹאָה, וְאֹפֶל, אַךְ לֹא אֵימָה, הִיא

מְשִׁיבָה.


וּפִתְאוֹם שָׁמְעָה זִמְזוּמִים

וְלַחְשׁוּשִׁים כְּשֶׁל זְבוּבִים אוֹ

יַתּוּשִׁים, מִלְּמַעְלָה וְסָבִיב וּמֵעִמְקֵי

הַפְּנִים, קִינָה וְהֶגֶה וְצִחְקוּקִים,

בְּקוֹל וּבְמִבְטָא וּבְאִינְטוֹנַצְיָה שֶׁל

אֲנָשִׁים מִכָּל הַזְּמַנִּים, כָּאֵלֶּה שֶׁעוֹד

חַיִּים אוֹ שֶׁהִשְׁתַּחֲלוּ מִכָּאן וְהֵם

נֶחְשָׁבִים מֵתִים, וּמְעִירִים אֶצְלָהּ

אָסוֹצְיַאצְיָה נִשְׁכַּחַת שֶׁל הֲמוֹן

דְּבָרִים: קִטְעֵי פִּזְמוֹן שָׁכוּחַ שֶׁאֶת

מִלּוֹתָיו נָשָׂא הָרוּחַ, רֵיחַ מוּזָר

שֶׁמַּזְכִּיר לָהּ (מָה שֶׁכִּנּוּ) עָבָר,

וְהִיא רוֹאָה צֵל פַּרְצוּף כְּפַרְצוּף,

נוּגֶה אוֹ חָצוּף, שׁוֹמַעַת אֶת עַצְמָהּ

מְדַבֶּרֶת בְּקוֹלוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, פּוֹעֶרֶת

עֵינַיִם לִרְוָחָה כְּאוֹתָהּ חַבְרַת

יַלְדוּת שֶׁאֵינָהּ לְרוּחָהּ,

קִרְעֵי רְגָשׁוֹת שֶׁהָמוּ בָּהּ מִתְעַרְבְּלִים

בְּלִבָּהּ לְלֹא סִבָּה, כְּאִלּוּ עָבְרָה

מוּטַצְיָה וְאִבְּדָה אוֹרְיֶנְטַצְיָה.


וְאָז, כְּיֵשׁ נִבְרָא מֵאַיִן, נֵעוֹר בָּהּ

מֵעֵין רַחַשׁ, הֵד עָמוּם מִן הַחֲלוֹם

בַּזְּמַן, שֶׁהָלַךְ וְהִצְטַלֵּל, עַד כִּי עָלְתָה

בָּהּ רוּחוֹ שֶׁל הַגּוֹאֵל – הָהּ, אֵלִי! –

וְקָרְמָה צוּרַת גּוּף שֶׁכָּל כֻּלּוֹ רוּחַ,

שֶׁפַע אַהֲבָה שֶׁנָּבְעָה וְנָבְעָה אֵלֶיהָ

וְנָבְעָה, וְלִבָּהּ שֶׁמִּזְּמַן מֵת הוּצַף

גַּלִּים-גַּלִּים שֶׁל אֹשֶר לְלֹא שְׂאֵת,

וְנַעֲנָה לַגּוֹאֵל בְּשֶׁפַע נוֹבֵעַ שֶׁל

אֱמוּנָה.

וְנָדְדָה בְּשׂוֹא אָשְׁרָהּ שֶׁלְּעוֹלָם,

עַד יוֹם מוֹתָהּ, לֹא תִּכְפֹּר בֶּאֱמוּנָתָהּ.

המלצות קוראים
תגיות