מִישֶׁהוּ דוֹפֵק עַל חַלּוֹנִי,

קוֹרֵא בְּקוֹל זִמְרָה שׁוֹבָבֶת:

— הַלּוֹ, הִנֵּה הַמָּוֶת.

אֲנִי נִרְתָּע, אַךְ קָם, מְחַיֵּךְ

(אָסוּר לְךָ לְהַרְאוֹת פַּחַד):

— חַכֵּה, נֵלֵךְ בְּיַחַד.

הַקּוֹל הַמִּשְׁתּוֹבֵב אוֹמֵר עַלִּיז,

בִּצְלִיל פַּעֲמוֹן-אָבִיב מֵרִיעַ:

— מַהֵר, פֶּן לֹא תַּגִּיעַ.

אֲנִי נוֹפֵל וְקָם וּמְמַהֵר,

מִמְּרוֹמֵי-עָל מַבִּיט הַוֵּיגָה:

— לֹא-לֹא, חַכֵּה, כְּרֶגַע.

שֶׁקֶט. לֵיל-אֱלוּל, לֵיל הֻלַּדְתִּי,

אֲנִי צוֹעֵד זָרִיז הַחוּצָה,

— בֹּאָה מַהֵר, נָרוּצָה.

כֹּה רָצִים שְׁנֵינוּ בִּצְחוֹק, אֶל-עָל.

לְמַטָּה מִישֶׁהִי מֵילֶלֶת:

— שָׁכַח לִסְגּוֹר הַדֶּלֶת.