רקע
יוסף זליגר
הערות והארות
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

בחגיגה ט“ז משבחים חז”ל את לשון הקֹ­דש כבכל מקום. כל חכמינו אהבו את שפתנו ודברו בה במסבת חכמים ויש שדברו רק בה (ר' יהודה הנשיא הגר"א האחים ר' פנחס ור' שמואל הורביץ ועוד). אבל מכיון שלא יכלו החכמים להחיות את השפה בפי כל העם (מטעמים שלא פה המקום לבארם) התפשרו רב החכמים עם המציאות המרה לדרֹש ברבים ולכתֹב ספרים בלעז וגם הרמב“ם עשה כן למחצה. ואולי תדע להכריע, אם כדי להחזיק בלשון הקודש, אף במקום שהרֹב אין מבינים גם העתון הזה נקרא רק למעטים ובעבור זה קיומו מסֻפק; ולו נכתב בלעז, היו קוראיו פי עשר. ומה שכתבת, כי הרבנים בימינו רודפים את הלומדים לה”ק, יש מהם שרודפים את “ההשכלה” העברית, שחלק גדול ממנה איננו השכלה כי אם סכלות וכפירה וחנֻפה לארֹפה וכל דרכיה הרעים. רבנים, שרודפים את למוד לה“ק, כשהוא לעצמו אין אנחנו מכירים. אפשר שבעיניך הוא רב, כל מי שנתן שׂחד לראשי הקהל לתת משכֹרת בתור רב ולקרא לו “מורה מורנו” או שהמון הטפשים נושאים לו פנים בעבור יחוסו. בעינינו אין אלה רבנים כי אם העוסקים בתנ”ך ובתלמוד ומדרשים בשקידה ובכשרון, בין שמכירים אותם המנדלסבורגים1 או לא–ואלה אוהבים את שפתנו אהבה נצחת.

___________

עוד עליך ללמד הרבה תולדות ישראל ותולדות העמים ולהתבונן בעבר ובהוה. ואז אולי תבין את שטת כל נביאינו ע"ה ורֹב החכמים בנין הזה. ואולי תמצא, כי תחת עֹל ירבעם ומנשה סבלו אבותינו לא פחות מאשר תחת מלכי רומי. הלאמיים האלה בתוכנו, אשר זאת היא כל משאת נפשם, כי יקום גם לנו איזה ניקיטע והם ישלמו לו מסים ולא למלך זר. שוכחים את מלחמתם עם ראשי הקהלות. יש סברה בגמרא, כי ממשלת קרובים רעה עוד יותר ממשלת זרים. אנחנו מצפים לביאת המשיח “עני ורוכב על חמור” אשר “ישפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ” ואז ייטב גם לכל העמים. זאת היא ציונות אמתית; ציונות אחרת הנה רק קופיות. ועד אשר יבין אדם פסוק בישעיה. עליו ללמד ולא להורות בדברים נשגבים כאלה.

___________

לנקד את השמות ואת המלים, שׂקריאתם מסֻפקת הוא צֹרך מָרגש. ולא רק בשביל שמות הרוזנים וכדומה, כי אם עוד יותר בשביל המון המלים העבריות, שיכולים לקרֹא אותן בשני אופנים או יותר. ואף אם משבשים את הדקדוק וכותבים הכל מלא שלא כדין כמו שעושים רב הסופרים בימינו, לא יועיל הרבה; כי ברֹב הדברים אין מה לשנות, זולת להנהיג מסֹרת של לעג בכל השפה ולכתֹב תחת “קדש” לפי הקריאה: “קאדעש, קידעש קאדאש, קוידעש” וכ',

ורק זאת היא העצה היעוצה לכתֹב את הכל נקי וטהור כדין ולנקד במקֹומות המסֻפקים וכן שמות זרים, בטרם התרגלו בהם הקוראים. אבל היושב בביתו וכותב לו מכתב ועושה לפעמים פתח או קמץ, איננו יודע כלל, מה קשה הדבר בחריתה שבשביל נקֻדה אחת למטה צריכים לעשות שורה נוספת ולמלא מימין ומשמאל בלוחות עֹפרת. אין הדבר נמנע; הלא כן עושים בספרים; אבל הוא עולה בהוצאה מרֻבה ובזמן וטרם הגיע העתון במצבו החמרי לידי כך, שיהיה אצלו “אין כסף נחשב.” מצדנו עשינו הרבה להחזיק העתון במדרגתו זאת; ואם נאמר להחמיר שלא לכתֹב את השם “פאנקרה” בלא נקדות, פן יטעה ח"ו הקורא בקריאת השם עלינו לחדל מכל ההוצאה ואז לא ידע הקורא, שאיננו קורא לעז, מאומה פאנקרה, ומה טוב יותר?

___________

מי שיש לו לב מבין להבחין בין מעשים שהיו, ובין הות לב הסופר, יכול להוציא תועלת מרבה מספרי גרץ, אשר קבץ חֹמר רבֹלבנין הפלאים של תולדות ישראל. גם מליצתו ועריכתו וסדורו מעשה ידי אמן. ואך העקר חסר לו והיא אמונה בד' והשגחתו ואהבה לדרכי ישׂראל המקוריים, אשר בהם הוא נבדל מיתר העמים. יש בספריו גם מקומות רבים המצֻינים באהבה נלהבה לישראל ותורתו; כי קבל את השטה הזאת מרבו ר' שמשון הירש ז“ל; ואך מהפרֹפסֹרים הגוים קבל בוז ושנאה לישראל ושתי נשמות התרוצצו בו כל ימיו. להפכפך כזה אין טוב מלהחריש, שלא להרעיל אחרים ברעל לבו. אבל בגרץ היתה שקידה יהודית ויעבֹד יומם ולילה וגם עשה גדולות, הוא בעצמו הרגיש רק מעט את הקרע שבנשמתו וידמה להיות בבקֹרת המקרא, אשר קבל מהפרֹפסֹרים הבוערים, איש מדע, ובשנאתו לפלפול התלמוד, בעל הגיון ישר, ובבוז, אשר שפך תמיד על הפֹלקים אשכנזי וארֹפאי–והוא לא ידע, כי הכל יצא ממקור אחד, מעמלקות, אשר ספג אל קרבו מרבותיו הגוים, עם הלחמו את העמלקים כל ימיו. אם יש בך ניצוץ מר”מ, אשר ידע לברר, לאכֹל את התָוך ולזרֹק את הקליפה. תוכל להנות בספרי גרץ–ואם לא, שחה מעליו ופנה לך אל ספרי “תולדות ישראל” ליעבץ, שכֻלם סֹלת נקיה. ­­­­­

__________

אל המסתתרים: הבושים בדברי תורה לא יטרידונו בשאלותיהם. גם אלה המדמים להיות אנוסים בספרד, שכל העוסק שם בדברי תורה חיב כליה, יסתפקו בספרים, שכבר יש להם, ובתשובות הערוכות לאחרים לעין בהם בחדרי חדרים. לנו תורתנו נזר תפארה.

___________

מי יתן ונעשו צעירי עמנו אגֻדות להגות בספרי מהר“ל מפרג ז”ל והרב מלבי“ם ז”ל כרצונך. אנחנו נוכל רק לחבב את דברי חכמינו הראשונים ואחרונים בכל עת מצֹא ואך להעתיק מספרים בעתון לא יתכן. עתון מביא מקרים חדשים והגיונים חדשים.

המאמר “הכל תלוי במזל אפילו ס”ת שבהיכל" אינו לא בגמרא ולא במדרש כי אם בזֹהר בראשית.

____________

טוב לצעיר ללכת כסדר, להיות בראשונה לומד ואחרי כן מלמד. למען כתֹב בעבורנו, עליך להתרגל בשפה צחה משבושים מצויים בזמננו וטהורים ממלים לועזות ולשים לב למגמת פנינו, להדריך את קוראי “בת קול” באהבת האמת והצדק.

___________

ללעֹג למדברים ונואמים בשפה נכריה לא נוכל; כי לבשתנו אין שפתנו ברֹב ישראל ואף היודע לדבר עברית מכרח לדרֹש ברבים (בגולה) אם “בלעגי שפה” או בלשון אחרת.

___________

רצוננו להראות על הכעור שבבטוי "אנחנו בראנו “אנחנו נברא”, שמשתמשים בו רֹב כותבי עברית חדשה כאלו נעשו שותפּים לבורא עולם.

___________

באבות דר' נתן מנויות שבע בריות: תוה"ק מצמצמת יותר את שיג הבריאה ומשתמשת בפֹעל “ברא” בפרשה הראשונה רק שלש פעמים: בריאת שמים וארץ, בריאת החיות ובריאת האדם כי רק העשויה מאין מחָלט נקראית בריאה, כל הדשא עם כל יפיו והדרו איננו בריאה בתורה. ואנשים קטנונים, אשר כתבו תקנות וישלחון לנציבות או נאספו לאיזה אספה, קוראים לעצמם “בוראים”. זאת היא חֻצפה היוצאת מתוך קופיות: אם יאמר האשכנזי על דבר כזה (שאפפען), אף על פי שגם זה איננו מתאים לתלמידי הֶענו באדם, מכל מקום הפֹעל הזה לכתחלה על עשיה קטנה ופשוטה; הוא ישתמש בפעל “שאפפען” גם על הבאת מרכבה מהמבוי השני, אבל אם מתרגמים את הדבר לעברית הנהו מזכירנו את כל השפלות והעבדות, אשר נטבענו בה. ומי שרוצה באמת בתחית השפה, צריך להחזיק טובה לכל אח מעמידו על האמת ומטיב את טעמו.

___________

אל החכם ריה“ק בסט. על כונתך הרצויה תשואות הן חן לך. I בנוגע לצורה הולך ומשתבח והשגיאות הולכות ומעטות. IIלחטֹא כנגד המסֹרת הבנויה על דקדוק השפה ואשר שמרוה סופרי תנ”ך בכל מקום, לא נאבה. היודע ידע לקרא גם בלא שבושים. ואם לא די שהוא איננו מדקדק בקריאה, למה נעשה גם אנחנו כמוהו בכתיבה? III להשמיט את המדורות של דברי תורה? איננו מבינים כלל, איך יצא דבר כזה מעטך. איזה חלוק יש בין שבועונים ומאספים בזה? מעת אשר החלו עתונים בישראל בתוך המאה הששית, היו תמיד מלאים דברי תורה, שהוא התֹכן הנכבד בחיינו והעתונות צריכה להיות מראה החיים. ורק בדור האחרון בערו הסופרים הבוערים את הקֹדש מהבית; ואיך נעשה גם אנחנו כמעשיהם? לחבב את התורה על לומדיה ולהאיר עליה אור חדש הנהו לנו עמוד התוָך. IV בנוגע לחנוך בוַדַי לא נעשה תעמולה לבתי ספר של גוים, כי אם נקרא השכם והערב לשוב אל החדרים בתי המדרשות והישיבות, אשר העמידו לנו ולעולם חכמי לב ואנשי מעשה; אבל אם נרצה להחזיק במוסדות האלה, עלינו לתקן את בדקיהם ולהעיר על כל המגרעות הנעשות בהם בשגגה ובזדון.

לתלמידי חכמים רבים מערים שונות. לתת מקום רחב לדברי תורה, אף אם הם דברים נחמדים, לא נוכל לדאבוננו, כי קצר המצע מהשתרע. אף לענות לכל השואלים איננו משפיקים במדור הקצוב ושאלות רבות מונחות שבועות, שאין מקום לענות עליהן. ולהרחיב את המדור לד“ת לא נוכל; כי גם עתה רבים צועקים, כי אין מקום ביומון לדברי תורה; אף אם לא נשמע בקולם, אולם להרחיב עוד יותר אי אפשר. אבל נקוה, כי אם יחזק העתון, נתן גליון מיֻחד בכל שבת לד”ת אי“ה. תלמידי חכמים עבדו והשתדלו להחזיק את העתון ונקוה, כי יהיה אי”ה גם מרכז לחדושי תורה, שהוא בוַדַי דבר גדול מאד להוציא, את תורתנו הקדושה מרשות היחיד לרשות הרבים “ואיש יחד את פני רעהו.”

___________

החפצים לדחות את הדעה, כי חכמי פולן אוהבים לישב מנהגי ההמון, אף אם אינם ישרים וחלקים, ומביאים ראיה לסתֹר מכמה מקומות וביחוד מדברי הרש“ל ז”ל האומר “שאפילו מנהג ספנים וחמרים מבטל הלכה”. ומובן מעצמו, כי לא קבלו את כל המנהגים כמו שהם, כי אם התאמצו לישר אותם על פי חכמתם, כי אין אפשר לחכם להתאים בכֹל עם מנהגי ההמון.?

יש בזה על כל פנים ענוה מרֻבה להתאמץ לישב מנהג העם הפשוט, כי אחרים נותנים יפוי כח רק למנהג ותיקין. באמרנו, כי יסוד הדרך הזאת היא אהבה כבירה לישראל, לא הורדנו חלילה את כבוד חכמינו ואין זה טעם צדדי, אלא עקר גדול, שהוא נזר החכמים, וכבר כתב הרמב“ם ז”ל, כי גם תורתנו הקדושה נשאה פנים בכמה דברים למנהג הנהוג ומה שמביאים ראיה, שהמנהג להשטתח על קבר מתים ולהתפלל עליהם איננו רע, בשביל שגם הגוים עושים כן, נתפלא על זה מאד מאד, כי הלא בזה הננו עסוקים: לשרש אחרי דרכי האמורי. מובן מעצמו, כי כל הגוים הולכים אחרי ההבל, כי רגליהם לא עמדו על הר סיני ואין הם אומרים ג' פעמים ביום “ד' אלקינו ד' אחד”. את החלוק בין גוים פשוטים וגוים מתקדמים אין אנחנו מכירים. בני הדור החדש מאמינים בהבלי שוא עוד יותר מבני הדור הישן ויוצרים להם בכל יום אלילים חדשים. כמו כן איננה מובנת לנו הראיה שמביאים שבני “קדימה”, שהם לכל הדעות, “אין הולכים אחרי ההבל ומעשי תעתועים”, עודנו מֻטל אצלנו בספק גדול, ויותר נכון, שאנחנו יודעים את ההפך מזה. הקרבנות השמנים שהם מביאים עתה על מזבח מַרס אלהי רומי, איננה חכמה בעינינו כי אם אלילות גרועה מאד. ואם איש כותב את שמו ושם אמו ושָּׂם את הכתב על קבר הרצל, הוא ראוי ללכת לבית המשֻגעים והרצל בעצמו היה נותן עליו פסק דין כזה.

___________

הננו בקיאים בארץ ישראל עכ“פ יותר ממך ומכל הצעקנים שכמוך, אשר לא היו עוד מעולם בא”י; וגם את הצעקנים של שם משני הצדדים ואת כל הסבות המניעות אותם לזה הננו יודעים. עד הנה לא מצאת עוד שקרים ב“בת קול” וגם מעתה לא תמצא, כי שערי העתון סגורים לבעלי נטיות צדדיות. אם אחד איננו אומר “ויצמח פרקניה” הוא רוצה, שהעתון יהיה נכון לחרף את כל החסידים. ואם השני נוסע לרבי פלוני, הוא רוצה להחרים את כל המתנגדים ולהוציאם מכלל ישראל, ואם השלישי ציוני, הנהו נכוֶה ברותחים, אם הוא קורא בקֹרת על איזו טפשות, שנעשתה בשם ציון, ואם לרביעי יש חשבון פרטי עם הציונים או עם המזרחים, הוא מחרים את כל הישוב החדש, אע“פ שאין אנחנו יודעים כלל גבול בין הישוב הישן והחדש. גם בורשה שלך יכלת למצֹא יותר חלול שבת מאשר במושבות א”י. הבה נחרימה בעבור זה את כל ישוב פולן. עלה נא גם אתה ארצה ישראל וראית, כי מנוחת שלום ושלוה, השקט ובטח כמו ב“פתח תקוה” לא ראית עוד מימיך בורשה ומכ"ש, שאין שבת כזאת בפרנקפורט בדורותינו.

בדבר הגמנסיה אשר ביפו תוכל לדרש כחפצך, ומ“מ לא נתן גם בזה לעבֹר על שורת הדין. האם בכל המקומות האלה, אשר משם צועקים כנגד הישוב החדש, לומדים כל נערי ישראל ב”חדרים" וישיבות ובתי מדרשות? האם הגמנסיה ביפו רעה מאיזו גמנסיה פֹלנית שבורשה, בקרקה או בלבוב או מבתי החנוך הפֹלנים והאשכנזים שהחסידים שולחים שם את בנותיהם? אמת, ששטת החנוך שם רעועה ואיננה עשויה לחנך אנשי מדע גם מלבד הדרישות היהודיות; אבל האם בתי הספר התיכונים שבארֹפה טובים ממנה?

ובעקר הדבר שוגים כל שונאי הציונות שכמוך שגיאה כללית. הציונים שבמקומותיהם אינם מוצאים חן בעיניכם, שלא בצדק או בצדק, כי מחנה ציון הנהו נהר גדול, שיש בו כל מיני דגים, ויש מה לאהֹב ומה לשנֹא, אבל טעות גדולה היא להוציא דבה על ארץ ישראל, למען מצֹא בזה את הציונים? האם כל המושבות והמוסדות אשר בא“י, הטובים והרעים, הם מעשי ידי הציונות הרשמית? מיסדי הגמנסיות הם יהודים רוסים כמוך ומשם הביאו להם את שנאתם לתורה ואת כל הנובע מזה ויהודים אחרים טובים וצדיקים וחכמים וצנועים גם הם באו מרוסיה ארצה ישראל. למה זה תעַותו את הישרה לקלֹע מזרחה ולכַון מערבה? מעשי הציונות הרשמית בא”י הנם עד הנה מעטים מאד ובהם יש טוב ורע. ה“מזרחי” עשה עוד פחות מזה בא“י בשביל חֻלשתו, אבל כל מה שעשה, הנהו רק טוב וזולת זה הכל מעשי יחידים. לדבר טובות על הכלל בשביל מעשי יחידים אפשר. אבל חלילה לנו לדבר רעות על הכלל בשביל מעשי יחידים. ולכן ניעץ אותך ואת כל הדומים לך, שלא להתחתן עם המרגלים ומכש”כ שלא להקדים פה לעין. העברה החמורה בכל היא להביא דבה ועל אחת כמה וכמה להוציא דבה.

___________

חובת החוקר העושה מדע לשכֹח את עצמו, שלא להכניס כלל את עניניו הפרטיים והנטיות המיֻחדות בו בחשבון; כי זה הוא שׁׂחד המעור פקחים. הוא צריך לחשוב רק על הענין אשר לפניו ולא על עצמו וצריו. זאת היא אמנם דרישה גדולה, שמעטים זוכים לה; ובכל זה חובת כל אנשי המדע לשאֹף למעלה הזאת ובמדה שנפש החוקר נעלמת והקוראים את דבריו אין מרגישים את המשכיל כי אם את המֻשכל, כן תגדל מדת האמת שבחקירותיו. אם הננו לומדים את דברי רש“י והרמב”ם, הננו מדמים, כי המדע בעצמו מדבר אלינו וכמעט הננו שוֹכחים, כי יש לחבורים האלה גם מחברים. ולכן רֹב חכמי האמת אין מדברים על עצמם כלל בספריהם; ואם כל העבודה ענינית ולא נפשית, היא טובה ושלמה יותר, אם רבים משתתפים בה. כל ספרי חז"ל הם פרי שֻתפות של המון חכמים רבים וזה הוא טובם. הדין הזה נוהג בחקירה אבל לא בשירה, שהיא צריכה להיות עבודה נפשית ולא ענינית; אם זכה המשורר להוציא מלבו שיר הראוי לשמו, אז נפשו יצאה בדברו ואין שתי נשמות מצטרפות יחדו.

__________

ב


  1. שם המציין את ראשי הקהל המתבוללים בגליציה– המו"ל  ↩

המלצות קוראים
תגיות