לחן: יזהר אשדות

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

מִסְתַּכֵּל בְּגַבִּי,

לְרֶגַע אִתִּי וּלְרֶגַע נֶגְדִּי

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

כְּבָר כִּמְעַט מְחֻנָּךְ,

פּוֹחֵד בִּמְיֻחָד לִהְיוֹת מְגֻחָךְ

עַד כְּדֵי כָּךְ.

רוֹצֶה לְהָעִיז

לֹא תָּמִיד מְסֻגָּל,

חוֹשֵׁשׁ לְהַגִּיד

מַה שֶּׁלֹּא מְקֻבָּל.

וְאִם תַּעַמְדִי לְצִדִּי

אִם תָּבִינִי וְלֹא תִּלְעֲגִי

אִם תַּכִּירִי, קַבְּלִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

מִסְתַּכֵּל בְּגַבִּי,

עוֹקֵב אַחֲרַי

בָּרְחוֹב הַצְּדָדִי

זֶה הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

בּוֹרֵא לוֹ עוֹלָם

בַּמִּגְרָשׁ הפְּרָטִי,

כְּשֶׁהוּא מְשַׂחֵק

הַמִּשְׂחָק אֲמִתִּי

אַל תִּצְחֲקִי.

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

מְצַפֶּה לְאִשּׁוּר,

נִמְשָׁךְ לִפְעָמִים

גַּם אֶל מַה שֶּׁאָסוּר.

אִם תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת בַּעֲדִי

אִם תָּבִינִי וְלֹא תִּלְעֲגִי

אִם תַּכִּירִי, קַבְּלִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.