מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תענוגות ושעשועים

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

פאריס, 1925

חוט של חן מתוּח על הספר הקטן ואין פלא: הגבּוֹר הראשי זה אך מלאוּ לו ארבע שנים.

ז’ורז' דיאמל הוא סופר צרפתי ידוּע שכתב כמה רומנים, ספוּרים ושירים. עתה שני בנים לו, שני יצורים זעירים, חביבים הוא יושב ומהרהר: " יום יבוא ואף זֵכר לא יוָתר להם מילדוּתם הנפלאה. אנו כולנוּ – עדים אִלמים. גם אנו נעָלם ולקחנו אתנוּ את הסוד" והוא רוצה להציל מתהום הנשיה, ולוּ רק משהוּ, קורטוב, פרור. והוא רושם, קובע פרטי חייהם של בּבּו וזזו.

החכמות שהם משמיעים, התגליות שהם מגלים, שהוא מגלה בהם, נצחונות וכיבושים, תבוסות ואכזבות. הוא מספר איך בעטיוֹ אבד לבּבּו האמוּן באדם: “יום אחד בּבּו משחק בגן-העיר בחסוּת אומנתו. אנחנו עוברים בשדרה ומעמידים פנים שוֵי נפש, פני אדון וגברת זרים. הילד מביט, צועד צעד אחד לקראתנו. מה זאת? הלא אַתם אבא ואמא! למה תתנכּרו אלי? אנחנו ממהרים אליו, חובקים אותו בזרעותינו. הוא צוחק, מפטפט, אבל דבר מה קרה. העולם איננו עוד כאשר עד כה. הגן מלא מוקשים ותעלוּמוּת. אַל תעשו נסיון אוילי זה על ילדיכם”. מזהיר דיאמל.

הוא מספר על עצמת האינסטינקטים הטמונים בילד. “פעם הביאוּ ילדה פצוּעה קשה (בימי המלחמה היה דיאמל רופא צבאי). כשהניחוּה על שולחן הנתוּח קראה הכפרית הקטנה בקולה הצרוּד משהו, ההמוני: ‘הי, אַתם! אל תגזרוּ את בגדי!’ – לא היה עליה אלא כותנת קצרה מבד גס בלבד, והיא גססה. אך קול הגזע דיבּר בה”. הוא מדבר על חדוַת האבהוּת, על ההתחדשוּת אשר עמה, ועל ההבלגה הטובה על עצמו של הלב הנותן את אהבתו לא לאלילי מתכת, כי אם לכלי חרס פרירים.

תרפ"ז

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

איגרות אחד העם: שנת 1897

מאת אחד העם (מכתבים)

לד"ר ד. קויפמַן בודאפֶסט.

ברלין, 6 יאנואר 97.

……הרשני נא לדבר אליך דברים אחדים על אדות עצתך הטובה, “שלא תופיע חוברת בלי ריח תורה וחכמה”. כנראה, לא יכלו חכמינו שבמערב להתרגל במחשבה זו, ששפת עבר היא שפה שיש לה המון קוראים פשוטים, בעלי השכלה בינונית, שאינם מבקשים במכ“ע חדשי פלפולים וחדושי תורה, המיועדים ללומדים ומלומדים, כי אם רק דברים בעניני היהדות, שבעל השכלה כזו מוצא חפץ בהם. וכמו ששום אשכנזי לא ידרוש ממכה”ע “דייטשע רונדשוי”, ושום צרפתי ממכה“ע " Revue des deux Mondes " ושום אנגלי ממכה”ע " Contemporary Review…" שיעסוק בחקירות ספציאליות באיזה מקצוע, כן לא יוכלו חכמי ישראל לדרוש מאת “השלח”, שיעסוק בחקירות פרטיות בניני “חכמי ישראל”. אבל “השלח” יכול לדרוש מהם, מחכמי ישראל, שיצאו לפעמים אל העם וידברו אתו בלשונו בדברים שהוא זקוק להם. מדוע לא בושו אנשים כסטוארט מילל, לֶקקי, ספנסר וכו' לכתוב מאמרים פופולריים בכה“ע בשביל להטעים לעם את כללי החכמה, כל אחד במקצוע שלו? ומדוע יחפצו חכמי ישראל דוקא, שהעם כלו ישתתף בקריאת חקירותיהם על דברים פרטיים שאדם זולתם אינו מוצא בהם מזון רוחני לנפשו? אם קראת בשים לב הפרוגרמא של “השלח” ואם אולי שמת לב גם אל המאמר הקטן “צורך ויכולת” שנתתי בחוברת ג' – הלא תוכל למצוא בנקל, כי אמנם חפץ אני, שבכל חוברת יהיה הרבה יותר מריח תורה וחכמה (כלומר, תורה שיש עמה חכמה), אבל ה”חכמה" הדרושה למטרתנו המעשית היא… לא “געלעהרזאמקייט”.

ובמובן הזה הנני מקוה, אדוני, כי אתה תהיה מן הראשונים לתת ל“השלח” אותה ה“חכמה” אשר הוא מבקש…

למר י. צייטלין מוסקווא.

ברלין, 13 יאנואר 97.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.