אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּמַעְגַּל הָאוֹר וּמְצִלָּה בְּיָדַי עַל עֵינַי.

אֲנִי מַבִּיטָה בִּדְחִילוּ סְבִיבִי:

מִי יָבוֹא לִרְקֹד אִתִּי, שֶׁנּוֹלַדְתִּי לְפָנֶיךָ חֲסֵרָה

וּמִתְרָאָה כְּאִלּוּ?

אַךְ כְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ אִישׁ אוֹ הֵד

וּמִישֶׁהוּ לָחַשׁ: בָּרוּךְ הַשּׂוֹרֵד,

זַזְתִּי לַצַּד וְלַצֵּל וְלַקֹּר, אֶל הַכּוּךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ הִזְדַּחַלְתִּי.

וּבְעוֹדִי מְיַחֶלֶת לְחֶסֶד הָאֵל,

אֲנִי מְהַמֶּרֶת עַל הַקֻּשְׁיָה הַמְּמַקֶּשֶׁת,

אֵיך קָרָה שֶׁבְּאֵשֶׁת צְלָלִים אַחַת דַּלָּה,

נִפְעַר בּוֹר הַחֶסֶר הַגָּדוֹל,

שֶׁחֲלָלוֹ מִתְרַחֵב וּמְחַלְחֵל,

וּמֵאֶפֶס חֹמֶר הוּא מִתְמַלֵּא בְּרוּחַ עִוְעִים,

עַד כִּי כָּל הוֹוֶה נִפְסָד אֶצְלָהּ מֵהַתְחָלָה,

וּמָה הַבְּעָיָה אִתִּי,

שֶׁאֵין לִי מִלּוּי אֶלָּא מֵחֻלְיָתִי.

מָה נוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה

שֶׁל הַלְּבַד