מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שבח אל חי מרומם על שבחים

מאת: שלום בן יוסף שבזי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[שְׁבָח אֵל חַי מְרוֹמָם עַל שְׁבָחִים] / ר' שלום שבזי

שְׁבָח אֵל חַי מְרוֹמָם עַל שְׁבָחִים,

וּמַלְכוּתוֹ עֲדֵי נֵצַח נְצָחִים.

לְפָנָיו עוֹרְכִים שַׁי כָּל מְלָכִים,

וְכוֹכָבִים מְסוּדָּרִים וְנָחִים.

מְפַרְשֵׁז עַנְנֵי כָּבוֹד בְּוִילוֹן,

וּמַשְׁפִּיעַ מְאוֹרוֹ בָּרְוָוחִים.

יְצַו חַסְדּוֹ לְדָל נִרְדָּף וְנִכְאֶה,

עֲלֵי פִּתּוֹ מְחַזֵּר בַּפְּתָחִים.

וְלוֹ רֵעִים בְּעֵמֶק בֵּין לְסַיִף,

לְהִתְאָרֵחַ יְשַׁגֵּרוּ שְׁלוּחִים.

סְבִיבָיו מִבְּנֵי אַשְׁבֵּל וְשֶׂרֶד,

כְּמוֹ כַּפְתּוֹר עֲגוּל בִּשְׁנֵי פְּרָחִים.

פְּנֵיהֶם יִשְׂמְחָה יַחַד לְהַקְבִּיל,

וְגַם הֵמָּה לְהַקְבִּילוֹ שְׂמֵחִים.

רְצוֹן הָאֵל יְעוֹרֵר הַגְּאוּלָּה,

וְנִתְחַבֵּר כְּלָל רֵעִים וְאַחִים.

יְרַחֵם בַּת מְלָכִים הַשְּׁבוּיָה,

כְּשׁוֹשַׁנָּה מְסוּבֶּכֶת בְּחוֹחִים.

תְּקַוֶּה לַחֲזוֹת דּוֹדָּהּ כְּקֶדֶם,

וְתַגִּישָׁה לְקָרְבָּנֵי זְבָחִים.

שלום בן יוסף שבזי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלום בן יוסף שבזי
יצירה בהפתעה
רקע

סבתא יחנא

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

צלצול בפתח, כמו בשעת דליקה; והדלת נפרצת, כאילו דחף אותה אדם שיש לו שלושה דבּוקים בגופו.

מה אירע? סבתא יחנא מן “הערים והעיירות” באה והגיעה!

– ברוכה הבאה, סבתא! שבי נא!

אני מרמז לה על כסא, אך היא מחפשׂת בעיניה ספּה…

– אין לי, סבתא!

היא מחייכת, מתיישבת בכורסה, הכורסה מצפצפת מתחתיה, בוַדאי מרוב נחת…

רגע אנו יושבים כך בשתיקה, זה כנגד זו, ומסתכלים זה בזו.

סבתא יחנא לא נשתנתה: יהודיה, בלי עין-הרע, גבוהה, אבל כפופה. במקצת, שלא לדחוק את רגלי השכינה, ובמקצת סתם-ככה – וכי כיצד זה אדם מחזיק עצמו גבוה כפי שהוא באמת? ומלבד זה: דאגת-פרנסה, צער גידול-בנים – נכדים ונינים: רבים באו לעולם, רבים יצאו מן העולם, רבים נתפזרו על-פני העולם ורבים עדיין תלויים כריחים על צוָאר… אף גם צעירה איננה עוד!

מה היא רואה בי – דבר זה אינני יודע! אך אני אינני יכול לשׂבוע די ממראה ומחוּדד, העינים עודן אפורות, אך מימיות ביותר. צא וחשב, כמה דמעות שפכו, כמה לילות מנעו שינה מעצמן… הן מביטות ברצינות אך לא בתקיפות, ואפילו בחומרה לא, ובאותן העינים העיפות והיגעות, כמו להכעיס לרוב השנים, מתעוררים לרגעים ניצוצות מופלאים; בין הקימוּטים שעל הפנים מתחיל מרצד זוהר שקט; מתפשט חיוך דק, עדין… הרבה אהבה, מעט-מזעיר לגלוּג – אך אותה שעה סבתא יחנא מרכינה את ראשה ומנגבת את הניצוצות ואת החיוך מעל פניה ביד גרמית ויבשה.

לבושה של סבתא יחנא הריהו כפי שהיה לפנים, בשנים שעברו: שביס משוּבּץ אבנים טובות, מטפחת-חזה ורקומים עליה נשר של זהב וכל מיני ציצים ושושנתות מסביב, על צוָארה מחרוזת של אלמוגים; ומעל המחרוזת משתלשלת ויורדת טלטוֹלת, שעם כל תנועה מתנועות גופה של סבתא יחנא, היא מיטלטלת וסונטת בחטמו של הנשר הרקום שעל-גבי מטפחת-החזה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.